 |
|
 |
||
|
||||
 |
מוכרים לנו בדיוק את אותו תבשיל שכבר גרם לנו לקלקול קיבה חריף ולהקאות. במה מדובר ? לא בהסכם קבע, שיקבע בסופו שלערבים אין שום תביעות נוספות מאתנו, אלא בהסכם אוסלו "משופר". לפי המסמך, אנו נכיר במדינה פלשתינית והם יכירו במדינה יהודית. אלה בדיוק הסכמי אוסלו. הסכמי אוסלו לוו במכתבים הדדים של ערפאת ורבין. במכתב של ערפאת נאמר שהפלשתינים מכירים במדינת ישראל, אבל גבולותיה של אותה "מדינת ישראל" לא הוגדרו והושארו למו"מ עתידי. זה לב הטפשות של הסכמי אוסלו, וכולנו רואים במו עינינו לאן הביאה אותנו הטפשות הזאת. את ההצהרה הזאת כבר קבלנו מערפאת, ואין לי ספק שהוא יהיה מוכן למכור לנו את הסחורה הזאת כמה פעמים שנחפוץ בתנאי שנשלם. והתשלום הפעם הוא בדיוק "השיפור". בניגוד להסכמי אוסלו שבהם המילה "מדינה פלשתינית" לא הוזכרה כלל, הפעם צעדנו צעד אחד קדימה. הליכה בדרך זו תבטיח לנו רק אי פתרון הבעיות, והגברת עוצמת שפך הדם. פשוט איני יכול לתפוס איך שמעון פרס לא רואה זאת. אני מתחיל לחשוד שהתעקשותו על אותה שיטה אינה תוצאה של רצון להיטיב את מצבנו אלא עניין של כבוד, אחיזה באותה שטות כדי לא להודות שטעה. בדיוק כשם שהיום, כשגם רוב רובם של הדרגים האמריקאים מודים שהפצצת הכור הגרעני בעיראק הייתה מעשה נכון (בעניין זה פורסם ראיון מעניין עם דוד עברי שהיה אז מפקד חיל האוויר והיה בקשר עם גורמים אמריקאים בתפקידו כשגריר), שלולא הוא היו נגרמות גם להם צרות צרורות, פרס ממשיך לטעון שזאת הייתה טעות, תוך שהוא מלווה את דעתו בנימוקים כאלה שמציגים אותו פשוט כאדם לא ישר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי האפשרות שפרס מאמין ש"באמת אין לנו עם מי לדבר" ועדיף לנו לחיות על חרבנו. ואז, אולי "כמה שיהיה יותר רע, אז יהיה יותר טוב"? סליחה על ריבוי אמרות השפר, הנה, אני מפרט. אולי פרס מאמין שאכן אין לנו פרטנר לשלו?. ולכן, הדרך היחידה להתקיים במזרח התיכון היא לדאוג שמדינת ישראל תהיה במצב של ערנות מתמדת ומוכנות למלחמה בכל רגע? בין אם על ידי שימור הסכסוך עם הפלסטינים (כן, זה אומר שהוא משקר, כמו כל הפוליטיקאים, אנחנו עושים עכשיו תחרות ציטוטים במאמר אחר) ובין אם על-ידי ביסוס ביטחון ישראל על הרתעה גרעינית. הסכם שכזה אכן משרת את האופן הראשון - הוא משאיר את הבעיות הקשות לא פתורות ומהווה יותר "הפסקת אש" מאשר הסכם שלום. הבעיה שלי עם הניתוח שלך היא שאתה רואה בזה "טיפשות" ואני רואה בזה מהלך מחוכם ומחושב (שנועד למנוע את הסכם "אחר", כמו שהסכם אוסלו נועד למנוע את ההסכם שהתגבש בוושינגטון). אתה רואה בזה עניין של כבוד ואני רואה בזה עניין של אסטרטגיה ארוכת-טווח. כמובן, כמו שאני גם מזכיר לארז לנדוור, גם אין דבר כזה "נכון" אבסולוטית. למי שרוצה לבסס את המצב במזרח התיכון על הרתעה גרעינית, טוב לו שלעירק יהיה נשק גרעיני. ועבורו זה היה "נכון" לא להפציץ את הכור הגרעיני העירקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל פעם שאתה חוזר ומציג את העמדה הזאת אתה מצליח להפעים אותי מחדש, ומרוב תדהמה איני מוצא את הדרך להשיב. זה כאילו היה אב "חכם" נוהג לאנוס יום יום את בתו לטובתה כדי להגן עליה ממעשים דומים מבחוץ. בו נעזוב רגע את פרס. אתה, ערן, חושב שזו עמדה חכמה ולו היית פוליטיקאי היית פועל לפיה ? אם זה כל כך חכם למה לא להציג זאת בגלוי ? אולי כדאי לעזור לסאדם חוסיין ולאיראן להשיג נשק גרעיני ? למה שלא נתחלק עמם במלאי שלנו ? ובכלל איזה טעם יש לפרס להגן *היום* על עמדתו מאז, בעזרת נימוקי שקר ? הרי ממילא הכור נהרס, ודבריו לא יקדמו, לכן, שום מטרה כזאת שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאר לעצמך שמישהו ברחוב אומר כך: "בעצם הטרור הנוכחי, עם כל הכאב, הוא טוב; כך אנו רואים את פרצופם האמיתי של הערבים, ואולי סוף סוף יפסיקו השמאלנים לרצות להחזיר להם שטחים". הצלחת לתאר לעצמך? איני שואל אם אתה מסכים לעמדה - השאלה שלי היא האם מתקבל על דעתך שמישהו שטובת ישראל לנגד עיניו יחשוב כך. על דעתי זה מתקבל. סביר לחשוב (אפשר להסכים עם זה ואפשר לא, אבל זה לא מדהים ולא מפעים) שהטרור אינו סכנה קיומית, בהשוואה לנושאים כבדי משקל לטווח ארוך (כמו נשק גרעיני, גבולות, אופי היחסים עם מדינות ערב). לכן לא נראה לי מדהים ובלתי סביר שפרס יהיה מוכן, מתוך ראייתו את טובת המדינה, לשלם בטרור תמורת הנושאים מהסוגריים. מה גם שהוא מעוניין, כך אני וערן1 מאמינים, שתהיה בעתיד גדר אטומה ככל האפשר, כך שהוא רשאי לקוות שהטרור הנוכחי הוא עניין זמני. כל זאת, כמובן, בניגוד לאב האונס את בתו: קשה לי לחשוב על סיטואציה שבה מישהו יחשוב שזה לטובתה. תשובתו של ערן לשאלתך הבאה (האם הוא, ערן, חושב שזו עמדה חכמה, והאם היה פועל לפיה כפוליטיקאי?) צפויה עד זרא, ואני אנסה לחסוך לו את היגע ולנחש אותה: זו כמובן שאלה לחלוטין חסרת רלוונטיות, מרגע שאתה מבין את גישתנו1: "חכם" הוא תלוי-מטרות, והמטרות תלויות-ערכים. מול העמדה של פרס הרי קיימת עמדה פוליטית מנוגדת (או כמה כאלה), וגם היא אולי חכמה; בבסיס כל עמדה כזו עומדים ערכים, שאיתם יכול ערן להסכים או לא. השאלה היחידה היא האם העמדה שאנו מייחסים לפרס היא אפשרית, סבירה ומעשית. "למה לא להציג זאת בגלוי?" פוליטיקאי עם יומרות לראשות ממשלה לא יכול להציג בגלוי עמדה כזו. היא מתוחכמת מדי, ופסימית מדי. הנסיבות הבינלאומיות אפילו לא מאפשרות לו לדבר בגלוי על הנשק הגרעיני, אבל זה לא היה משנה הרבה לענייננו. "דם, יזע ודמעות" אפשר למכור לציבור כחזון לכמה שנים של מלחמה - לא כחזון לעתיד בלתי מוגבל. פוליטיקאי עם כריזמה יוצאת מגדר הרגיל יכול אולי ללכת עם זה קצת, אבל די מהר הוא יינגף בדעת הקהל לפני פוליטיקאים אחרים שיציגו חזון של קץ למלחמות, חומוס בדמשק ומזרח תיכון חדש. "אולי כדאי לעזור לסדאם ולאיראן להשיג נשק גרעיני"? קודם כל, שכחת לרשום במשפט "לשיטתו של פרס", שהרי כזכור ערן לא תומך בה1. עם תוספת זו, איני משוכנע שהרעיון הוא כל כך אבסורדי; ברור, מהסעיף הקודם, שאי אפשר לעשות זאת בגלוי. ואם אפשר לעשות זאת בחשאי, איך אתה יודע שזה לא נעשה? אבל זו גיחה מוזרה, אני מודה, אל מחוזות אפלוליים. הבה לא נשכח שבמדינות כמו צרפת, רוסיה וארה"ב (אם אני וערן צודקים) יש גורמים שרוצים למכור נשק גרעיני (לרוב כנגד גורמים אחרים שמתנגדים); לא ברור שלישראל יש הרבה מה לסייע כאן. "איזה טעם יש לפרס להגן היום על עמדתו מאז" (נגד הפצצת הכור)? שאלה טובה, סוף סוף. אבל גם אם אין לי תשובה נחרצת, היא לא ממש גורמת לי מבוכה. אנו יודעים להסביר מדוע בזמנו פרס התנגד להפצצה; אין זה גורר שהוא חייב להצדיק זאת כיום, אבל לכל הפחות איננו צריכים להיות *מופתעים* מכך שהוא מצדיק זאת (ונימוקי שקר הם לא מה שצפוי להפריע לו). ראשית, כפוליטיקאי פעיל ששואף לשמור על שמץ קרדיביליות, הוא יעדיף בוודאי להצדיק עמדה שלו מהעבר על פני אמירת "טעיתי", אם יש ברירה. שנית, מי יודע אם לא נעמוד בעתיד בפני סיטואציה דומה. 1על אחריותי בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק להוסיף לדבריך, שצ'רצ'יל הבטיח בנוסף לדם, דמעות ויזע, גם עבודה קשה. I say to the House as I said to ministers who have joined this government, I have nothing to offer but blood, toil, tears, and sweat. We have
before us an ordeal of the most grievous kind. We have before us many, many months of struggle and suffering. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל שאלה תמיד אפשר לחבר תשובה. אפשר גם לחבר כמה תשובות סותרות. אין בכך שום בעיה. פשוט מחברים מילים לקבוצת מילים שלפי חוקי התחביר הם משפט. אוספים כמה משפטים והרי לך תשובה. המשפט היחיד בתגובתך שנראה לי לקוח מעולמנו ושאותו אני יכול להבין הוא: "כל זאת, כמובן, בניגוד לאב האונס את בתו: קשה לי לחשוב על סיטואציה שבה מישהו יחשוב שזה לטובתה." אבל לו כתבת שברור מאליו שאפשר לראות חכמה בהתנהגות כזאת מצד אב (אבל אתה לא מוכן לספר לנו אם גם אתה נוהג כך או היית נוהג כך לו הייתה לך בת, משום שזה לא רלוונטי. זה עוד מאפיין של שיטת הויכוח שלכם.), לא הייתי מוצא שום דרך להראות חד משמעית שהעמדה הזאת היא מוזרה. וכפי שאמרתי קודם בעיני כל הגישה הזאת מוזרה בדיוק כמו הגישה שמוצגת בדוגמה האחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שתשמח לשמוע שהזכרתי אותך בליצניית דלג"ס: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |