|
יש באמתחתי מספר דוגמאות שבהם נעלב הפסיק להיות נעלב, בעקבות הסבר, בדרך כלל כשלא ידע בדיוק את העובדות, אבל גם אחד או שניים מקרים אחרים שבהם הבין שהסיטואציה אינה מתאימה להיעלבות. לא מצאתי לנכון להביא את הדוגמאות כי אני כבר מכיר את רוח הוויכוחים האלה, ויודע ששום דבר לא יעזור לי. אבל חזרתי לכאן משום שנזכרתי באיזה סיפור שסופר לאחרונה על אולי לא היעלבות אבל איזו שהיא פגיעה, שלדעתי ה"פגיעות" שבה מאד יחסית, וקשורה לאופן שבו החברה מביטה על העניין. מדובר בגבר צעיר שבהיותו בן 17 התקיים רומן בינו ובין מורתו. היום הוא טוען שנגרם לו נזק נפשי והוא תובע פיצוי ממורתו לשעבר. לו האירוע היה מתרחש יום אחרי יום ההולדת ה 18 שלו, היה מדובר ביחסים בין שני בוגרים, ולכן הוא לא היה נפגע, לא היה נגרם לו שום נזק נפשי ולא היה מגיע לו פיצוי כספי. הדבר הזה הוא אבסורד. אנחנו חיים היום בעולם הפוך, עולם השוויון המוחלט בין המינים. היום כשעושים לאישה הנחה בגלל שחושבים שקשה לה להחליף גלגל אז פוגעים בה, ובחור צעיר ש"עושה חיים" וכל חבריו מקנאים בו, ניזק, "נעבעך", נפשית בעקבות כך, ויש לו החוצפה לתבוע פיצוי.
|
|