בתשובה להאייל האלמוני, 06/08/18 0:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון, אבל מצד שני צריך לזכור שהשרות היקר האחר שהחברה מממנת הוא חנוך שאותו צורכים הילדים. אם ההוצאה על חנוך תצטמצם במקביל לעליית ההוצאה על בריאות, יתכן שהפגיעה באיזון לא תהיה קשה כל כך. כמובן, מצב קבוע של דעיכת האוכלוסיה לא יכול להתקיים ובטווח הארוך יביא להתפרקות החברה ואחר כך להעלמותה - אבל גם ברמות הילודה הנמוכות בחלק ממדינות המערב מדובר על תהליך של מאות שנים שאין נו יכולת לדון ברצינות בתנאים החברתיים, הטכנולוגיים והכלכליים שישררו במהלכן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שחינוך זה השקעה, טעיתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חינוך הוא השקעה, גם בריאות היא באופן חלקי השקעה. אבל הם גם שרותים שהמדינה נותנת לאזרחיה. מדינה היא לא חברה מסחרית שצריכה להגיש דו"ח מס שמחולק להוצאות והשקעות, והשרותים הם תכלית הקיום של המדינה ולא איזה רע הכרחי. בסופו של דבר אלה שני הסעיפים הגדולים בתקציב, ואם אחד יורד ב-X מדי שנה והשני עולה ב-X אז התקציב מתאזן - זה מה שרלבנטי לעניננו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהחינוך הוא לא השקעה (חינוך של ילדים מפגרים מן הסתם לא מחזיר את עצמו) וחלק מהבריאות הוא השקעה (השקעה בבריאות של ילדים ונשים בהריון בדרך כלל מחזירה את עצמה בענק). זה לא אומר שאת החלקים שאינם השקעה צריך להפסיק, מדינה לא נבדקת רק על ידי התוצר שלה. לא הייתי רוצה להתגורר במדינה שלא מקדישה משאבים לטיפול ועזרה לילדים מפגרים (למשל). נראה לי שבאייל חסר השו''חים המוצהרים זה מובן מאליו ומוסכם על כולם. אבל, זה לא באמת עונה לשאלה שלי. למיטב הבנתי, התוצר של מדינה נוצר על ידי האוכלוסייה שעובדת בתחומים שמייצרים משהו. לכאורה, אם ניקח את מספר העובדים המייצרים נכפיל ביעילות של כל אחד מהם, ונחלק במספק התושבים נקבל את התוצר לאדם. בחישוב הנאיבי הזה אם נעביר אנשים ממערכת החינוך למערכת הבריאות (שתי מערכות שלא מייצרות תוצר באופן ישיר) לא נשנה את התוצר של המדינה לאדם, אבל, נהוג לחשוב שעובדים בחינוך מגדילים את התוצר של העובדים העתידיים, לכן אני חושב שאפשר לראות חינוך כהשקעה, הם אולי לא מייצרים כלום, ואולי לא משפיעים ישירות על התוצר של המדינה בעת העבודה שלהם, אבל יש להם השלכה די משמעותית על התוצר של המדינה בעתיד הקרוב, בזמן שרוב העובדים במערכת הבריאות עושים עבודה הפוכה (מגדילים את תוחלת החיים של אנשים שרוב הסיכויים שייצרו פחות מהעלות של הטיפול שלהם). (יצא לי קצת ציני, אז רק לחזור ולהבהיר, אני לא חושב שמדינה היא חברה מסחרית, אני רוצה לחיות במדינה שלא מקדישה את כל, או אפילו רוב, משאביה בהגדלת התוצר שלה, וגם אם מישהו היה מבטיח בריאות מושלמת לי וליקירי לא הייתי שוקל לרגע לוותר על הקדשת משאבים רבים במערכת הבריאות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עקרונית עם כל מה שכתבת, אבל קח בחשבון שאם החלק של החנוך מצטמצם לא בגלל ירידה בתקציב לנפש אלא בגלל ירידה במספר הילדים אז מה שהמדינה משקיעה ממשיך להיות פרופורציוני לרמה שנחשבה סבירה בשנות העליה; יתכן אפילו שאם המאזן ישתנה יהיה קל יותר להגדיל את התקציב לכל ילד. זה שאין מספיק ילדים כדי לקיים אותו הקף של רכישת השכלה הוא חלק מהבעיה הכללית, שכבר רמזתי לגביו כשכתבתי לפונז שההתקדמות הטכנולוגית עלולה להיות מואטת ככל שיהיו פחות סטודנטים וחוקרים שיקדמו אותה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |