 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא יודע. מעולם לא הצלחתי להתחבר לקראל. לטעמי, הקול שלה יותר צרוד וגס מאשר חם ומלטף. אם להקשיב לבוסה-נובה, ועוד של ג'ובים, בעיניי אין תחליף לאסטרוד ג'ילברטו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על טעם וריח, אמרו, אין מה להתווכח, אבל האם יש משהו אחר ששווה ויכוח? אני מסכים שקשה להשוות תפוחים ותפוזים, ושמתי לב שמהמאמר מצטייר שכאילו הCD האחרון שלה הוא מוסיקה בוסה נובה. למעשה הייתי צריך לכתוב שהיא מבצעת בו סטנדרטים ג'אזיים בעיבודי בוסה נובה עדינים. שאלת טריוויה - הכותרת לקוחה מסטנדרט מפורסם ששם המחבר/ת די מפתיע. (בלי גיגולים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה לא חוכמה, יש לי את הדיסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל שכתבתי "שם מפתיע" התכוונתי לשיר Both Sides Now של ג'וני מיטשל ושפרנק סינטרה הפך לקלסיקה סטנדרטית. מעניין לשמוע איך מיטשל שרה את השיר לפני כ30 שנה, לעומת הביצוע החדש שלה (בCD של ג'אז סטנדרט), שמוסיף לו עומק ובגרות, בליווי פנטסטי של תזמורת מיתרים ענקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אין השיר במקורו של ג'ודי קולינס, בביצוע נפלא שלה מאמצע שנות ה-60? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שקולינס ביצעה את השיר שמיטשל כתבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. בתקליטה של ג'ודי קולינס Colors of the day משנת 72 אכן ניתן קרדיט היוצר ל-Joni Mitchell . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום חוגגת ג'וני מיטשל את יום הולדתה ה-59 בטונים מרירים. בראיון למגזין W היא תקפה את מדונה "הסירה את חשיבותו של הכשרון מהזירה. היא מוצר תעשייתי שנעשתה כוכב גדול בגלל שהצליחה להעביד אנשים מתאימים". גם דויד לטרמן חטף ממנה "הוא מתייחס למוסיקאים כאילו הם בית-השחי של תעשית הבידור. שם אותם בסוף התוכנית, לא מדבר איתם, אבל על כל שחקנית קלושה הוא מנהל שיחה". מיטשל אמרה שהיא מתכוונת לנטוש את עולם המוסיקה בגלל ש"המסחריות שלו דוחה אותי". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |