|
||||
|
||||
לא התכוונתי בדיוק לכך ש"אנשים משקרים לפעמים". האם כשנותנים מחמאה למישהו למרות שלא חושבים כך, האם זה ממש שקר? ולפעמים גם משקרים בפרוש למען מטרה טובה. בסרט של הבמאי הפולני קישלובסקי על הדיבר "לא תישא את שם אלוהיך לשווא", הוא מדגים בצורה מופלאה שקר למען מטרה טובה. אובאמה יודע שאנשים משקרים לפעמים? יוצא מהכלל, אבל זה לא קשור במה שהתכוונתי לו. לגבי סוף דבריך, לאיזה סרטון אתה מפנה? ומה הם המבחנים השונים? |
|
||||
|
||||
כן, נו, וזה בדיוק מה שאובאמה עשה בקהיר, בקובה, באיראן ובערב הסעודית, וכל פעם שהוא עשה את זה הוא הותקף על ידי עדר הצבועים בראשות טראמפ. בוודאי שאובאמה ידע את זה. הסרטון בסוף תגובה 700055 שמראה איך אותם אנשים הגיבו על אותו הדבר כשאובאמה דיבר על לעשות אותו, וכשטראמפ עשה אותו. זה סטנדרט כפול לשמו, זאת פשוט צביעות של אנשים שמשוכנעים שהקהל שלהם לא זוכר כלום, לא בודק כלום ולא נותן לעובדות להפריע לו. וכמו שאתה מוכיח, הם צודקים. |
|
||||
|
||||
מה שאובאמה עשה לעולם מזכיר לי סרט ישן של צ'רלי צ'פלין שמשחק כמשכונאי שמקבל שעון מעורר מהסוג הקלאסי - דומה לקופסת פח עגולה. הוא בודק אותו קודם באמצעות סטטוסקופ של רופא, אחר כך מסיר את הדופן האחורית כשהוא נעזר בפותחן קופסאות שימורים. ואז הוא תולש גלגל אחרי גלגל וחלק אחר חלק עד שהשעון הופך לערימת גרוטאות שלא ניתן כלל להחזירה למצבה המקורי. |
|
||||
|
||||
טראמפ הרבה יותר יעיל: הוא משתמש במכת פטיש אחת כדי להרוס את השעון. |
|
||||
|
||||
עד כה טראמפ הצליח לנהל את יחסי החוץ של ארה''ב בלי לשבור שום דבר, למרות שלמראית עין ההתנהלות שלו היא כשל פיל בחנות חרסינה. עם הסינים הושג הסכם וכמו שחזיתי- האיומים הדו צדדיים בהטלת המכס היו בס''ה מנופי לחץ במסגרת המו''מ. עם דרום קוריאה הושג הסכם- צריך עוד לראות איך ימומש אבל זה ללא ספק שיפור מהמצב הקודם |
|
||||
|
||||
לדעתי אנחנו כבר מתחילים להרגיש את פירות העברת השגרירות (בצירוף מדיניות ישראלית לא נבונה) – נבחרת ארגנטינה. אבל מעבר לכך, העברת השגרירות הייתה צעד גרוע לארצות הברית מכיוון שהיא נטרלה מנוף לחץ של ארצות הברית על ישראל: עכשיו ארצות הברית כבר לא יכולה להבטיח לישראל את העברת השגרירות בתמורה לצעד רצוי כלשהו של ישראל. |
|
||||
|
||||
אני חושב שלהעברת השגרירות אין קשר לביטול המשחק מול ארגנטינה. בחיפה הוא היה יכול להתקיים בכל מקרה והביטול בירושלים כנראה היה קורה גם ללא העברת השגרירות. הגפרור היה העברת המשחק מחיפה לירושלים עם שירה ומחולות לאומיים. גם אילו היה נקבע בירושלים מלכתחילה נראה לי שלא היה מתבטל. |
|
||||
|
||||
הארגנטינים נזכרו שארצות הברית העבירה את השגרירות לירושלים ולכן בטלו את הגעתו של מסי לישראל, ואולי אפילו לא יסכימו להשתתף במונדייל הבא שייערך בארצות הברית, אבל לעומת זה צ' קןריאה כל כך גאתה משמחה בעקבות כך, עד שהסכימה כמחווה להתפרק מנשקה הגרעיני, ותסכים עמי שזה יותר חשוב. אז במאזן הכולל זה היה כדאי. אשר ל''מנוף הלחץ'', נראה לי ששכחת שעידן אובאמה חלף, והחיפוש הקדחתני למנופי לחץ על ישראל פסק. ואם ת'לא מאמין תשאל את ניקי היילי. |
|
||||
|
||||
אם ארצות הברית לא יכולה להתייצב בין ישראל למדינות אחרות, מה היא שווה בתור מתווכת? |
|
||||
|
||||
אריק, למיטב הבנתי הוטעית בעובדות. למעשה היחסים בין ארה"ב לסין רעים, בפרט בגלל פעולותיו וציוציו של טראמפ. כרגע המדינות מטילות מכסים זו על זו ולא מתוך הסכם. נדמה לי כי שגיאה כמו זאת מייצגת תופעה מאוד מוזרה. לכאורה נראה שהעיתונות הליברלית מנהלת מלחמה בטראמפ ואם להאמין לו היא הארכי-אוייב שלו. בפועל, אם מעמיקים ביחסים נראה כי שני הצדדים מקיימים כאן יחסים סימביוטיים. נראה שהעויינות הליברלית כלפי טראמפ בונה את מעמדו אצל חסידיו, בעוד התקפותיו הפראיות והתנהגותו הביזארית של טראמפ מסייעות גם לתקשורת הליברלית למלא דפים ב"תוכן" ולמכור "גיליונות". אולי זה ההסבר לאופן המינורי והשקול בו מתיחסת התקשורת הליברלית לפסגת סינגפור. כל מי שצפה בהבעות פניו הלחוצות ובאי הנוחות של קים 3 בפוטו-אופ שארגנו לו, מן הסתם נהנה הנאה רבה מאותו מקרה נדיר של רשע ורע לו. יחד עם זאת, אני מניח שלא רק הישראלים בוגרי נתניהו, הבחינו במודוס אופרנדי האופייני של טראמפ. לוקחים גרעין קטן של אירוע ומקיפים אותו במסה ענקית של יחסי ציבור, רבעי אמיתות, גוזמאות והבטחות עתידיות מפליגות. העובדה שהעיתונות הליברלית נמנעת מלהדגיש ולציין את אפסות ההישגים הממשיים של טראמפ בסינגפור היא משונה. לדעתי היא מרמזת על התועלת הקיומית שמפיקה התקשורת הליברלית מן הדו-קיום שלה מול טראמפ. כדי להבהיר את דברי בדבר מינימום ההישגים המדיניים, אני מפנה את הקוראים למסמך שנחתם. "Reaffirming the April 27, 2018 Panmunjom Declaration, the DPRK commits to work toward complete denuclearization of the Korean Peninsula"- בפסגת סינגפור הובטח שארה"ב וצפ' קו' יפתחו במו"מ לקראת פירוז חצי האי הקוריאני. נראה שקים התעקש שאפילו דבר זה לא יוצג כהישג של טראמפ בסינגפור אלא כאשרור של מה שסוכם קודם עם רוה"מ הדר' קוריאני. נראה שקים מצא עצמו במצב בו הוא זקוק לפוטואופ עם טראמפ כדי להכשיל סנקציות נוספות ולהקל את בידודו הבינלאומי. אישיותו המוחצנת והשטחית של טראמפ גרמה לכך שהמומנט הזה נוצל כדי להכריח את קים לתפקד כשוליית הקוסם של טראמפ במופע הסינגפורי במקום לחלץ ממנו הישגים ממשיים בתחום פירוק הנשק. (ההישגים הממשיים היו פיצוץ מרכז ניסויים גרעיני שבוצע אחרי פגישת הפסגה הקוריאנית וכן סגירת בסיס לניסוי מנועי טילים והתחייבות להפסיק ניסויים גרעיניים. שני ההישגים האחרונים מבוססים על התבטאויות של טראמפ ולא תועדו בהסכם או אושרו ע"י קים). |
|
||||
|
||||
אני חושב שהמדידה צריכה להיות לפי התוצאות הסופיות ולא לפי הדיבורים והטקטיקה. טרמפ הולך על הקצה בכל זירות המו"מ שהוא מנהל ומשתמש בכל מנופי הלחץ שיש לו. לכן הרטוריקה שלו תמיד נשמעת לוחמנית, ולעתים ילדותית. לדוגמה: אותה הצהרה שהוא עלול לקום וללכת אחרי דקה היתה עוד מנוף לחץ על קים ג'ונג-און כדי שלא ימרח את הפגישה ויהיה ענייני. לקים היה משתלם למרוח פגישה שלא יצא ממנה כלום וההצהרה של טראמפ מנעה את זה. אני חושב שלא צריך להתייחס לכלליות ולקיצור של המסמך שנחתם כתוצאה שלילית. אני מזכיר לך שהצהרת בלפור כללה משפט אחד בלבד, די כללי לכשעצמו, והניעה תהליך בינלאומי מורכב מאוד. מצד יחסי הסחר ארה"ב-סין הצדדים נמצאים במו"מ כבר יותר מחודש. כל עוד המו"מ נמשך, והוא נמשך, כל ההצהרות והפעולות שמבצעים הצדדים הן במטרה לשפר את עמדתם במו"מ. גם המהלך החדש שהכריז טראמפ על הטלת מכסים לא ייכנס לתוקף ב 60 יום הקרובים, וגם הוא אמצעי במו"מ. כמובן שהטקטיקה הקיצונית של טראמפ בניהול המו"מ עלולה להתפוצץ לו (ולכל העולם) בפרצוף אבל עוד מוקדם לשפוט. בינתיים נראה שהטקטיקה שלו יותר מצליחה מאשר נכשלת, גם אם היא נראית לעתים ילדותית ושרירותית ומפחידה רבים. אם בסופו של דבר צפון קוריאה תחזור לסורה והסינים יצטרפו לשבירת הכלים אז הכשלון של טראמפ יהיה ברור. כרגע אין לדעתי שום סימן לכך. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שבמדינאות צריך לחכות בסבלנות לתוצאות ממשיות ולא להתרשם מהכרזות. (השמטתי את המילה ''סופיות'' רק משום שבהיסטוריה הסופיות היחידה היא מותם הסופי של כל המעורבים). אני מסכים גם שלטראמפ יש נטייה להבין הסכמים מדיניים במונחים של עסקאות מסחריות. אני רק חושב שזו אנלוגיה קצרת טווח במיוחד. למשל, בעסקה מסחרית, אם הפרטנר לא נראה לך, עדיף לא לעשות איתו עסקים כלל. במדינאות האופציה הזו הרבה פחות אפשרית. |
|
||||
|
||||
מסכים, ולכן הסקרנות והמתח גדולים. זה באמת עלול להתפוצץ לו בפרצוף אבל בינתיים הוא מצליח למתוח את החבל בלי לקרוע אותו. |
|
||||
|
||||
טראמפ שוב מעלה את ההימור. זה הולך להיות מעניין |
|
||||
|
||||
מש''ל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |