|
א. בשלל הידיעות התקשורתיות, לא פלא שחלק נעלמות מתחת לרדאר. ב. משרד החוץ הוא כשלון אסטרטגי מתמשך של ממשלת ישראל ושל נתניהו מזה כמעט עשור. הוא כל כך נמוך בסדרי העדיפות של הממשלה, שהיא לא טורחת אפילו למנות לו שר1. במקרה יש לי מקורות במשרד החוץ, ואם היית שומע מה התקציב שלהם היית נופל מהכסא מרוב תדהמה. אני לא זוכר מספרים מדויקים, אבל אני זוכר שזו היתה תגובתי, והוא קרוב יותר לתקציב של קבוצת כדורגל2 מלתקציב של משרד ממשלתי. ג. אני מוצא בימים האחרונים איזו סתירה לוגית באג'נדה שמשודרת משמאל המפה, בעיקר כפי שהיא מתבטאת ב"הארץ" לדוגמה אבל גם קצת כאן. אחד המוטואים שהחוזרים ונשנים שאני שומע מצד שמאל בשנים האחרונות היא שאחד משורשי הבעייה של ישראל היא שהיא "לא מצליחה לשרטט גבולות קבועים", ושהחסרון בגבול משליך על כל תחומי החיים כאן ושאר ירקות. לו רק היינו נסוגים/זזים/משרטטים איזה גבול מוגדר בינינו לבין שכנינו, הכל היה נפתר. הבעיה היא, שאם אתה כל כך רוצה גבול, אתה צריך להיות מוכן להשלכות של גבול. אחת ההשלכות של קיום גבול, וכך נהוג ברחבי העולם ולא רק אצלנו, זה שמי שעובר אותו פוגע בריבונות שלך, וזכותך החוקית והמוסרית למנוע זאת גם במחירים גבוהים. אז הנה המחיר. זה חלק מהעסקה. לדרוש כל הזמן פתרון כזה או אחר, בלי להיות מוכן לשלם את המחיר שלו, זה לא הגון, זה לא עקבי, ובעיקר מראה שמי שדרש היה גיבור גדול בדיבורים ובמאמרים בעיתון, אבל כשהגיע הזמן לשלם את המחיר הוא משתפן ומקטר.
1 לא, נתניהו - למרות שיכול היה להיות שר חוץ לא רע במשרה מלאה (בים השאר כי זה מוריד את הנזק שהוא עושה במשרות האחרות שלו) - לא באמת מתפקד כרגע ככזה. 2 ישראלית. דה.
|
|