 |
|
 |
||
|
||||
 |
משה ארנס גוזר גזירה שווה בין פינוי אזרחים ישראלים מבתיהם שבתוך תחומים מדינת ישראל ובין פינוי אזרחים ישראלים מבתיהם בשטחים כבושים. מבלי להתייחס לרציונאל השונה לגמרי שבשני העקירות, רק ההבדל בכוחות המבצעים מראה על השוני המהותי שאותו ארנס מנסה לטשטש. פינוי תושבי אום אל־חיראן התבצע ע"י כוחות החוק הלגיטימיים של מדינה ריבונית - המשטרה. פינוי גוש קטיף התבצע ע"י הכוח הלגיטימי של מדינה בשטח כבוש - הצבא. ארנס כותב ש"הרקע לפינוי הכפוי של אזרחים ישראלים מאום אל־חיראן היה דומה [לפינוי רצועת עזה, רב"י]", ובכך ממשיך לטשטש את ההבדל המהותי בין פעילות של מדינה בתחום הריבוני שלה ויחסיה עם אזרחיה לבין פעולותיה בשטחים כבושים. גם כותרת המאמר שלו "לא עוקרים, לא בדואים ולא יהודים" ממשיכה להטעות שכן מדובר על פינוי אזרחים לעומת פינוי מתנחלים, ואידך זיל גמור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הגזרה השווה שעושה ארנס היא ששתי ההתיישבויות - גם של הבדואים וגם של מתיישבי גוש קטיף - היו באישור ואף בהוראת השלטון. השאלה המתבקשת כדי להבדיל בין זו לזו היא על הסמכות של השלטון לפנות התיישבות שהוא עצמו הורה עליה, וכאן צריך לבוא לידי ביטוי ההבדל בין שטחי המדינה לבין שטחים מחוץ למדינה. בתגובתך מעט טשטשת את ההבדל הזה כי ההבדל איזו זרוע ביצועית - המשטרה או הצבא - משתתפת בפינוי פחות חשוב. יותר חשוב מקור הסמכות. ההבדל בין עקירת ישובים מחוץ לשטח המדינה במסגרת פעילות מדינית לבין עקירת ישובים בתוך שטח המדינה במסגרת תכנית פנימית נראה ברור. זה ההבדל שארנס מטשטש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כי ''ההבדל איזו זרוע ביצועית - המשטרה או הצבא - משתתפת בפינוי פחות חשוב'' הוא כן חשוב. משטרה היא הזרוע הביצועית לשמירת הסדר והחוק בשיטחה הריבוני המוכר של מדינת ישראל (ובתרגיל משפטי ישראלי, גם על אזרחים ישראלים החיים באזורים מסוימים מחוץ למדינה). הצבא הוא הזרוע הביצועית עפ''י החוק הבינלאומי עליו ישראל אמונה לשמירת הסדר הציבורי בשטחים כבושים. מכך אתה יכול לגזור שפינוי אזרחים בתוך שטחה הריבוני של המדינה יכול להעשות עפ''י חוקי המדינה בתנאי שצרכי הציבור גוברים על צרכי הפרט או הקהילה או שהיתה הפרת חוק מדינה. פינוי אזרחים ישראלים משטחים כבושים איננו ''פינוי'' אלא תיקון של הפרת חוקי הכיבוש עפ''י החוק הבינלאומי אליו כפופה מדינת ישראל. ארנס שבהבל מאמר גוזר גזירה שווה בין שתי הפעילויות הללו מנסה בכוונה תחילה לטשטש את ההבדל המהותי בין שתי קבוצות האנשים הללו ובין מעשיה של המדינה. בראשון למדינה אין מעמד של מפרת חוק אלא האזרחים שלה בתחומה הם אלה שצריכים לציית לחוקי המדינה שהם חוקיהם שלהם. בשני המדינה היא בחזקת מפרת חוק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |