 |
הטענה היא שהמשקולת של הוצאות בטחון על החזקת הצבא בסיני היתה גדולה כמה מונים מכל יתרון כלכלי שהיה עשוי לצמוח מהחזקת השטח. אותה משקולת היתה מפריעה מאוד לתהליך הצמיחה האדיר שעבר על המדינה שלנו בשלושים השנים האחרונות. כנראה שבסופו של דבר החלק של ההוצאה הבטחונית מהתמ"ג היה בכל זאת יורד עם הזמן בגלל צמיחת התמ"ג, אבל הרבה יותר לאט, והיה נשאר משקולת על המשק זמן רב.
מי יודע, אולי אותה משקולת היתה אפילו מחבלת בסיכויי ההצלחה של תכנית הייצוב מיולי 85' שהוציאה אותנו מעברי פי פחת, ואז הכלכלה היתה במצב עוד הרבה יותר קשה.
הצמיחה והפריחה אחרי מלחמת ששת הימים אליהן הפנית חבה לא מעט לאותה הוצאה בטחונית- הקמת קו בר לב ופיתוח התעשיות הביטחוניות. ההוצאות הללו הגדילו את הגרעון הממשלתי שעבר מתקציב מאוזן ערב המלחמה לגירעון ממשלתי גדול שעלה על 10% תוצר בין המלחמות. כלומר אותה צמיחה היתה על חשבון העתיד. חוסר היכולת לסגור את הגרעון הממשלתי בהמשך (הרגל השניה של הגידול בהוצאות הממשלה בשנות השבעים היתה הגידול בתשלומי ההעברה) הביאה לאינפלציה של שנות השבעים והשמונים ולערעור יסודי של הכלכלה. חיזוק לגישה זו הביא לאחרונה פרופ' זעירא, מבכירי המקרו כלכלנים בישראל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש