בתשובה לדב אנשלוביץ, 16/03/18 7:19
תנאי המעצר 698117
רון בן-יעקב • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ו', 16/3/2018, 7:30
כמדומני שאמרת שישנם מצבים בהם אתה מצדיק שימוש בעינויים. אם כן, זו איננה האשמה, לא כל שכן שיקרית, אלא הצגת העובדה כהווייתה (או הוייתה?)

לעניין אופנהיימר. אינני מכיר את האיש חוץ מקריאה שטחית פה ושם על דברים שהו פירסם ועשה נכון שזה מפתיע ומקומם לשמוע ממנו דעה כזו בהסתייגות שהוא משלום עכשיו ולא מהאגודה לזכויות האזרח. הראשונה היא התארגנות פוליטית-אידאולוגית ישראלית והשניה היא התאגדות מוסרית איניברסלית. לגבי עצם האיש, מזמן הפסקתי להתפלא מאד מהבעות דעה דוחות שלכאורה סותרות את הדמות התיקשורתית שלהם.
תנאי המעצר 698119
דב אנשלוביץ • בתשובה לרון בן-יעקב יום ו', 16/3/2018, 7:48
מספר פעמים הפניתי אותך לתגובה 459936 שבה יש סיכום של דעתי בעניין העינויים.
אולי אתה מתכוון לשורה האחרונה שבה אחרי שאני מביע את התנגדותי לכל סוג של חקירה בעינויים אני כותב:

אבל אני יכול לתאר לעצמי מקרים היפותטיים שבהם אין ספק שהלחץ על הנחקר יביא להצלת חיים, ובמקרים אלה, אם לא יהיה לי ספק בכך שהענויים יביאו להצלת חיים, אולי אהיה בעד.

שים לב שבמשפט הזה יש חזרה כמה פעמים על מילות הסתייגות: פעמיים "אין ספק" ו "אולי".

ובעניין זה אשאל אותך שאלה היפותטית: תאר לך מקרה דומה למתואר בסוף הסרט גולדפינגר. קיים מין מרעום שהתקין המנוול שבו השעון נע לאחור וכשיגיע לאפס כל העולם יושמד. אבל שלא כמו בסרט המנוול יושב כבול על ספסל הנחקרים בסמוך למרעום הנ"ל, הוא יודע מה בדיוק לעשות כדי לעצור את הספירה לאחור, והחוקרים נמצאים לידו ומנסים להציל את העולם מהשמדה. האם היית מתיר להם לענותו כדי שיגלה את הסוד והעולם כך יינצל?
תנאי המעצר 698123
רון בן-יעקב • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ו', 16/3/2018, 10:44
ז"א, הבנתי נכון שאתה בעד עינויים, או בשפתך, אינך שולל עינויים במקרים מסוימים.

אשר לגולדפינגר (שוב עם השאלות ההיפוטתיות הללו?), אני הייתי קורא לבונד, ג'יימס בונד. כי יש לו בדיוק 120 דקות לפרק את המרעום, הוא יודע בוודאות שהמרעום קיים, אנחנו יודעים מראש שהוא יצליח, והתסריטאי, המפיק והבמאי לצידו.
תנאי המעצר 698124
דב אנשלוביץ • בתשובה לרון בן-יעקב יום ו', 16/3/2018, 10:58
אמרתי שאולי אצדיק חקירה בעינויים במקרים היפוטתיים מסוימים, ומכאן הסקת (מבלי להיאנח על ההיפתטיות) שאני בעד עינויים. על המקרה ההיפותטי שהצגתי בפניך אתה מסרב לענות ומלווה את סרובך באנחה כבדה על ההיפותטיות. לא שאלתי למי תפנה אלא אם תצדיק עינויים במקרה היפותטי שבו ברור שהחקירה הזאת תציל את העולם בוודאות ואין שום דרך אחרת להצילו. אני מניח שבכך אסיים את הדיון הזה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות