בתשובה לדב אנשלוביץ, 31/01/18 19:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, בהתחשב בכך שבמלחמת לבנון השנייה לפחות חלק מביירות כבר היו במקלטים, זה נשמע הרבה פחות מאיים מיריחו תחילה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הצהרת ליברמן כן, אבל קשרתי לעוד אמירות. מה דעתך על "במלחמה עם ישראל לבנון תחזור לתקופת האבן" שאמר גלנט? כידוע איני אוהד גדול של ליברמן. גם בעניין זה טוב היה לו למד מגלנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאלת אותי, אבל אני לא חושב שהחזרת לבנון לתקופת האבן (או לאיים כך) זה רעיון טוב. זה ממש מסובך לעבור בית בית ולהחרים את כל מוצרי המתכת והפלסטיק. איום כזה נתפש מלכתחילה כריק מתוכן וכהתלהמות לצורכי פוליטיקת פנים בלבד. מצד שני, אפשר לאיים להחזיר את לבנון למאה ה-19. זה הרבה יותר פשוט ומעשי: רק להשמיד את תחנות הכוח, תחנות הדלק, נמלי התעופה והים ולהודיע שכל תנועה של רכב תענה בירי מהאוויר. מי שדחוף לו להגיע ממקום אחד לאחר מוזמן להשתמש בסוס או בחמור. ככה גם יהיה מאוד קשה לשנע אמצעי לחימה ולוחמים ממקום למקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרה שאינך מתלוצץ ברור שהתכוונתי ואני חושב שגם גלנט התכוון בדיוק למה שאתה אומר. ''תקופת האבן'' זה מעין מטאפורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתלוצץ, אלא חושב שהאיום של גלנט הוא (במכוון) איום ריק שנועד לצרכי פנים. לעומת זה, אני חושב (ומקווה) שהאיום של ליברמן הוא יותר קונקרטי ואמיתי, ובשאיפה גם יותר מרתיע את הצד השני. האיום של גלנט נשמע כמו הורה שאומר לילד שלו ''תפסיק מיד או שאני לא יודע מה אני אעשה לך''. האיום של ליברמן נשמע כמו ''עוד פעם אחת, ואין לך יותר מחשב היום''. אני חושב, שכמו עם ילדים, גם בין מדינות כדאי להיות קונקרטי ולהמנע מלפזר איומים מעורפלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלומר שעלתה במחשבתו של גלנט תמונה של איסוף כלי פלסטיק היא הגזמה ולו היית שואל אותו למה כוונתו הוא היה מתאר בערך את מה שאתה תיארת בתגובתך הקודמת. איני חושב כמוך שזה לצורכי פנים, כפי שגם הצעתך לא נועדה לצורכי פנים, אלא שאתה מתכוון ברצינות שזה מה שעלינו לעשות. לעומת זה, ליברמן שכבר הוכיח שהוא מומחה להצהרות לצורכי פנים נתן הפעם הצהרה חלבית מדי. תושבי בירות יישבו במקלטים? זה הכל? כשקראתי את דבריו משום מה חשבתי שהוא מתכוון להרבה יותר מכך ובחר רק בכותרת לא מוצלחת, ולכן שיבחתי אותו אבל אולי טעיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהרקורד של ליברמן במימוש איומים הוא לא טוב. אני חושב שההצהרה שלו היא מאוד ברורה: תפציצו ערים נפציץ את בירות. הייתי מעדיף פרוט גדול יותר (תחנות כוח, נמלים וכו') אבל גם זה בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לי שאתה אומר כאן משהו מאוד קונקרטי לגבי האופן בו צריך לאיים. לטעמי, גם עמדתך בעניין זה היא שנוייה במחלוקת. אבל, לדעתי מה שאמרת לגבי הכוונה לבצע הוא עניין הרבה יותר מרכזי ובעל השלכות. אני מפנה את הקוראים לפרק ה' של יש כאן דיון מרתק בין עמוס ידלין (ושמואל גורדון) אנשי חיל האויר לבין עמידרור מצבא היבשה. הויכוח הוא על אופן הניהול של המערכת האוירית וגם על העלויות והתוצאות המעשיות של מערכה להשמדת תשתיות. קיצורו של עניין הוא שאנשי חה"א תומכים בהשמדת תשתיות ועמידרור בשת"פ עם המטרות של מערכת קרקעית. הדיון שלהם בעיקרו אינו מוסרי אלא תועלתי. ונראה לי חשוב לציין שוב כי מבחינה היסטורית בויכוח הזה ניצחו אנשי חה"א והתוצאה היתה הפיאסקו של מלחמת לבנון השנייה. מעבר לכך, לי חשוב להדגיש את הצד המוסרי של הויכוח הזה. איכשהו השתררה בציבור הישראלי התפיסה שהחלטות צבאיות המתקבלות ממניעים מוסריים הן תמיד ההחלטות השגויות. מאחר ועניין המוסר ועניין התועלת הממשית הם עניינים די עצמאיים, ברור שהתפיסה שהזכרתי היא הבל ורעות רוח. לא כל החלטה המתאימה לקוד מוסרי כלשהו היא בהכרח החלטה שגויה. לכן, חשוב לי להדגיש את אופייה הפסול ונבזותה מבחינה מוסרית של גישת השמדת התשתיות. במיוחד, בתנאי המאבק הספציפי בין מדינת ישראל לערבים, אנו צריכים לדעת שהקשר בין סבלה של האוכלוסיה האזרחית לבין החלטות הדרג המזויין הוא כמעט לא קיים. רמת השרותים והתשתיות בעולם הערבי כל כך נמוכה ביחס לרמה הישראלית שברור מי ינצח במאבק של פגיעה הדדית בתשתיות. יכולות להיות סיבות טובות לביצוע מערכת של פגיעה באזרחים. סיבה אחת כזאת יכולה להיות שאין שום אלטרנטיבה אחרת ברמת המחירים. אבל, לשכוח שמדובר בדבר שהוא פסול מבחינה מוסרית, הוא לא רק נבלה אלא גם טיפשות. זהו סוג החשיבה שהפך את מדינת ישראל בלחץ הבלתי-רציונלי של משפחות הנעדרים בצוק איתן, לגוף המנסה לסחוט הישגים ע"י החזקת גופות של לוחמי האוייב. כך אימצה מדינת ישראל את הסטנדרטים המוסריים של כנופיות החמאס. בעוד את מעשי החמאס ניתן להצדיק ע"י התוצאות הצפויות, הרי כל אידיוט יכול לנחש שישראל לא תשיג שום דבר ממשי באמצעי הסחיטה הבזוי הזה. (הסיכויים של מערכה פרסומית ודיפלומטית להוקעת סחטנות הגופות של החמאס הרבה יותר טובים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, הפיאסקו של מלחמ"ל 2 לא היה דוקא שבמקום להסתפק בהצלחות הנאות של חיל האוויר, התעקשו על מהלך קרקעי מיותר ומדמם שלא הועיל כלום מבחינה צבאית והזיק למדי מבחינה הרתעתית ומוראלית1? 1 כן, והענין ההוא של נפגעים בנפש, גם שם הוא הזיק מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבין, המהלך הקרקעי במלחמת לבנון השנייה לא היה חלק מאיזו תכנית, אלא אלתור שנעשה בגלל שפעולת חיל האוויר הביאה להרעשת הרקטות הכבדה על חלקה הצפוני של המדינה, וחיל האוויר לא הצליח לעצור את זה. הפעולה הקרקעית ההיא הייתה מאד מוזרה משום שיעדיה לא הוגדרו, כפי שעצם הכניסה למלחמה הייתה מוזרה, ונבעה לדעתי, מאיזה דגדוג אצל חלוץ להשמיד את הרקטות הכבדות שבידי חיזבאללה, פעולה מיותרת לחלוטין, שכן המלאי הזה התחדש מהר מאד אחרי הפסקת האש. אני הבעתי את דעתי בתגובה 398067 , עוד בתחילת המערכה כשבציבור הייתה עדיין די אופוריה לנוכח הצלחות חייל האוויר, שכל המלחמה הזאת שיצאנו אליה מיותרת. אבל בסוג מלחמה כזה אני כן בעד פעילות של חייל האוויר בלבד1. הבעיה במלחמת לבנון השנייה הייתה שהאמריקאים לא הסכימו לנוסחה: "חיזבאללה ולבנון חד הם", וחייל האוויר הגביל את פעילותו לפגיעה בחיזבאללה בלבד, כשחיזבאללה לא מהסס לתקוף יעדים אזרחיים, כשהעולם מתרגל לעובדה שאלה חוקי המשחק. ללכת ולהפעיל את חייל האוויר כדי לפגוע בכל משגר, וכך לעצור את הירי זו משימה שחייל האוויר לא יכול לעמוד בה. מפקד חייל האוויר לשעבר בני פלד הגדיר משימה כזו או דומה (איני זוכר את העניין הספציפי אליו התייחס), כהפעלת פטיש של עשרה טון שעשוי מפלטינה כדי לתקוע נעץ. אני חוזר ואומר שמשימה מאד חשובה שלנו היום היא לפמפם כל הזמן שאם יפגעו ביעדים אזרחיים אצלנו לא נהסס לפגוע בתשתיות לבנוניות. אני מניח שאין לחייל האוויר שום בעיה להרוס את תחנות הכוח נמלי האוויר והים של לבנון. חיזבאללה הוא חלק של לבנון גם מבחינה פוליטית, והוא לא יעז לפגוע ביעדים אזרחיים שלנו אם יהיה משוכנע שזו תהיה התגובה. 1 "בצוק איתן" הצדקתי את המהלך הקרקעי בלית ברירה משום שנושא המנהרות נראה לי מאד מפחיד. היום אני לא לגמרי בטוח שזה היה מהלך מוצדק למרות המנהרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. מה שכתבת מתאים פחות או יותר למה שכתב שמואל גורדון איש חה"א בספר "מחניבעל למלחמה". בקיצור זו הגרסה של דן חלוץ ואנשיו. הנחת הפתיחה שלהם היתה שהיכולות של חה"א יספיקו להכרעת המערכה. מה שמסתתר במשפט הזה הוא הנחה כי חה"א ינחית על החזבאללה מכות כאלו שהוא לא יוכל לעמוד בהן בזמן שחה"א יצליח לרסן את המערכה הרקטית לממדים נסבלים בעורף הישראלי. הנחת המוצא היתה שלא יהיה צורך במערכה קרקעית משמעותית. באיזשהו סוג של החלטות ועדה מאולתרות ברגע האחרון, הוחלט לשלב במבצע תנועת כוחות קרקע באזור הגבול שהיו אמורים לגרוף את פירות ההכרעה האוירית המוחלטת ולטאטא את החזבאללה מעמדותיו בגבול עם ישראל. אני חוזר וממליץ לקרוא את הויכוח בין עמוס ידלין ליעקב עמידרור, עליו המלצתי בתגובתי הקודמת, בין היתר מפני שהוא מסביר את החשיבה בחה"א שגרמה להם להאמין ביכולות הללו. בפועל היו לחה"א 2 הצלחות. השמדת מערך הטילים ארוכי הטווח, מה שמנע פגיעות משמעותיות בחיפה ואולי גם בת"א. ה"הצלחה" השנייה היתה בפגיעות משמעותיות מאוד בעורף האזרחי הלבנוני (מאות הרוגים ואלפי פצועים) ויותר מכך בתשתיות אזרחיות תחנות כוח, גשרים, דרכים ובתים. רובע דאחייה שבו היו המרכזים והמפקדות של החזבאללה נהרס. הכשל הגדול היה שההצלחות האלו לא מנעו מהחזבאללה להשיג 2 הצלחות משלו. ראשית, לוחמי החזבאללה בשמורות בדר' לבנון נהלו מלחמת עמידה והתשה מוצלחת נגד כוחות הקרקע הישראליים שתקפו אותם. שנית, הפגיעות הקשות בתשתית פגעו מאוד בממשלה ובצבא הלבנוני שלא היו פעילים נגד ישראל, אבל כמעט שלא השפיעו על הנהגת החזבאללה ובתשתית הפיקודית המינימלית שלה. התוצאה היתה שהנהגת החזבאללה הצליחה לנהל מערכה מוצלחת ומתמשכת של פגיעה בתשתיות האנושיות והנפשיות של צפון מדינת ישראל עד היום האחרון של המערכה ללא רתיעה וללא הקלה. מבחינה זו ההישג האוירי לא עמד בדרישות שהציג לעצמו. התוצאה היתה שהיה צורך להכניס כוחות קרקעיים יותר ויותר גדולים למערכה (כוחות שהיו לא מאומנים ולא מוכנים). במילים אחרות, ההסתבכות הקרקעית קרתה בגלל הרצון לכסות על הכישלון האוירי. רבים טוענים שאילו נפסקה המלחמה ב-18 ביולי או ב-20 ביולי, ישראל היתה חוסכת לעצמה קורבנות רבים שנפלו במערכה הקרקעית אח"כ, אבל התוצאה המערכתית היתה אותה תוצאה שאכן קרתה: התמוטטות ממשלת וצבא לבנון והקמת ממשלה חדשה שהחזבאללה הוא הגורם המרכזי בה, והתחלתה של שביתת הנשק הגדולה עד למערכה הבאה בין ישראל לחזבאללה. לסיכום: המערכה הקרקעית לאחר ה-21 ביולי, לא השיגה כמעט כלום ובודאי לא היתה שווה במחירה האנושי. אבל בפרספקטיבת התוכניות מול הביצוע, הכשל היה של המתקפה האוירית שלא הצליחה להשיג את תמונת ההכרעה אלא רק הישגים חלקיים שהם חסרי משמעות ביחס לאי השגת היעד העיקרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת שחיל האוויר פגע בתחנות כח לבנוניות. באילו תחנות כוח לבנוניות פגע חיל האוויר במלחמת לבנון השנייה? (למקרה שאינך יודע מה זה תחנת כוח, אומר שמדובר במשהו כמו תחנת רבין ליד חדירה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לתחנת הכוח ג'ייה מדרום לביירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתקני החשמל החשובים ביותר שהותקפו בלבנון במלחמת לבנון השנייה וגם במבצעים קודמים, היו, למיטב זיכרוני, שנאים. למשל סמוך לצור הותקפו שני שנאים שגרמו להפסקת חשמל בצור למשך לילה אחד. אנא הבא קישור או פרט יותר באיזו תחנת חשמל מדובר (יש הבדל בין תחנת כוח קיטורית כמו תחנת רבין בחדירה ובין פטפט צהוב או אדום), והאם הושמדה. זה ממש מעניין אותי, כי השתדלתי לעקוב אחרי אירועים כאלה, ודבר כזה לא זכור לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שלפי מקורות לבנוניים תקף חייל האוויר את תחנת הכוח הזאת1, ברור שאירוע כזה לא אירע. חיל האוויר גם לפי הודעותיו תקף בין השאר מאגרי דלק ששמשו לפי דבריו את החיזבאללה. תוצאות האירוע הזה מעידות על פגיעה במאגר דלק ליד תחנת הכוח במתכוון או בשגגה. פגיעה בתחנת הכוח עצמה בוודאי השמדתה הייתה מביאה לתוצאות נרחבות שלא יתכן שלא היו מדווחות ומוכרות. 1 גם בויקיפדיה יש דיווח על תקיפת תחנת הכוח הזאת שהמקור לה הוא לבנוני, ושום מידע על תקיפות תחנות כוח אחרות בלבנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה היה חה"א של ליכטנשטיין. אני מפנה את תשומת לבך לתמונה ב-BBC של תחנת הכוח העולה באש. אאז"ן זרם החשמל בדרום ביירות נפסק ולא חודש אלא חודשים אחרי הפסקת האש. כמו כן חה"א הפציץ מאגרים ותחנות דלק בדר' לבנון במטרה להפסיק את זרם החשמל לכל האזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתמונה רואים קצת עשן עולה מנקודה. לא נראית שם תחנת כוח שעולה באש למרות הכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוגיקה משונה אתה מתאר: המתקפה האוערית לא השיגה תמונת הכרעה, אז הכניסו כוחות קרקע שהשיגו תמונת כשלון? מעבר לתמונות, ההצלחה העיקרית של לבנון השנייה היא תקיפה אוירית מאסיבית ואגרסיבית שהביאה למספיק הרתעה בשביל אחד עשרה וחצי שנים של שקט מטילים וממלחמות. התמרונים הקרקעיים לא תרמו דבר להצלחה הזאת, כצו גם להחלשת השיגורים, ולכן היו גרועים ממיותרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח שלי טעון שיפור, אבל אתה ממש מצייר את המטרה מסביב לפגיעת החץ. אפשר להבין ממך שמטרת המלחמה של ישראל היתה להגיע להסכם הפוגה עם החזבאללה על חשבון ממשלת לבנון וצבאה. לפני המלחמה, קשה להגיד שממשלת לבנון וצבאה שלטו בכל שטח לבנון, אבל הם היו הגורם השלטוני המרכזי. החזבאללה היה מיליציה שבמידה רבה היתה מורדת בשלטון המרכזי. מטרת המלחמה היתה להחליש את ארגון החזבאללה כל כך שממשלת לבנון תוכל לחסלו בעצמה. המערכה האוירית ביחס למטרותיה היתה כישלון נחרץ. היא לא הצליחה לרסן את היכולת הרקטית של החזבאללה לרמה נסבלת ולא הצליחה לפגוע בגופו ככוח לוחם. מנקודת המבט של 18 ביולי 2006, זה לא היה הגיוני לוותר על ניסיון להשיג את המטרות הללו באמצעות כוח קרקעי. מנין השלטון האזרחי היה צריך לנחש את האימפוטנציה והסירבול של צה"ל? המערכה הקרקעית למרות שפגעה ברקטות לטווח קצר יותר מן המערכה האוירית, לא הגיעה להישגים משמעותיים ולא שינתה כלל את ההסכם הסופי בלבנון. ההסכם והצלחת החזבאללה להרתיע את ישראל ממעורבות נוספת בלבנון, יצרה את האפשרות של החזבאללה להפוך להיות הגורם המרכזי בלבנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלבד העובדה ש"להשמיד את תחנות הכוח, תחנות הדלק, נמלי התעופה והים ולהודיע שכל תנועה של רכב תענה בירי מהאוויר" לא ישפיע ולא כלום על מעוף הרקטות אל העורף הישראלי, אולי מוטב שישראל תנסה להמנע מלהיסחף ברוח התרבות המזרחית באיומים מופלגים וריקים מתוכן. עושה רושם שהרושם שהאיומים האלו מותירים הוא של "כלב נובח לא נושך". לאיים מותר וצריך. אבל מידתיות ואיפוק נראה לי מעצימות את האפקט ולא להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בעד לאיים, אני בעד לבצע. זה אולי לא ישפיע על המלחמה הקרובה, אבל זה ישפיע מאוד על זאת שאחריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, פה אנו חלוקים באופן מהותי. הצורך באיום, בא מן הרצון להימנע מן הביצוע. עצם הביצוע מלמד על כישלון האיום. האיום (להבדיל מן הביצוע) הוא נשק רב פעמי. כדי לא להרחיב, אסתפק בציון נקודה אחת. הגישה שלך קרובה לתכנית התלת שלבית של ברק. צה"ל מחריב את התשתית האזרחית, האוכלוסיה (הלבנונית) לוחצת על הממשלה והממשלה מחסלת את הפתאחלנד/החיזבאללה (אני כבר לא זוכר מי היה). סוף דבר היה השתלטות החזבאללה על לבנון. אתה שוכח שארגונים כמו החמאס או החזבאללה אין להם יכולת לפתור בעיות אזרחיות-חברתיות-כלכליות. לעומת זאת הם המענה היחיד (במדינות ערב) במצב של מלחמת הכל בכל. באופן טבעי הארגונים האלו מוליכים או נותנים בקלות להוביל אותם אל מצבי הלוחמה הטוטאלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאם באמת נהיה נכונים לבצע, והאיום שלנו יהיה פרוט לפרטיו של מה שאנו מתכונים לבצע, וכמענה למה, האיום הזה בפרוש ישפיע גם על המלחמה הקרובה, בכך שפשוט ימנע אותה. אין לי בכך כל ספק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזה בדיוק התכוונתי במילים ''כדאי להיות קונקרטי ולהמנע מלפזר איומים מעורפלים.'' איום בסגנון ''לבנון תחזור לתקופת האבן'' הוא בדיוק ההיפך מזה. זה שקול לאיום (הקבוע) של חמאס ''ישראל פתחה את שערי הגיהנום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. כך דיברתי כל הזמן. אבל כל כך התלהבתי מכך שבכלל עוברים להצהרות בכיוון של אי הפרדה בין לבנון וארגון הטרור שבתוכה שהוא חלק ממנה, ששכחתי לשים לב לפרטים הקטנים ונסחפתי אחרי ''תקופת האבן''. אבל אני חשבתי על הפרטים גם כששמעתי ''תקופת האבן'' ולא הבחנתי שהם חסרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול בתכנית של ירון לונדון (11:40) בערוץ 10, התראיין גיורא איילנד, והוא שוב חזר על הכלל ההרתעתי שאין להפריד בין חיזבאללה ולבנון, אותו כלל שכבר לפני זמן רב ניסיתי להחדירו באמצעות אי מייל לראש הממשלה ולשר הביטחון דאז יעלון, ואף ציין כמוני עכשיו ש"זה מתחיל", כלומר שמתחילות להגיע הצהרות כאלה מלמעלה. בעניין הזה אני רוצה לספר על חוויונת שעברתי ביום שבת האחרון. בשעה 9 בבוקר הייתי אני ומשפחתי (עד הנכדים הנכדות ואפילו כלב) בחדר אוכל בקיבוץ פרוד שבגליל, שבו שכרנו "צימרים". בשלב זה היינו כבר מעודכנים בפעילות כולל נפילת המטוס. תוך כדי האכילה נשמעה לפתע אזעקה. אנו והסועדים המעטים האחרים מהרנו לרדת למקום מוגן, ולאחר זמן קצר חזרנו לאולם האוכל. ואז הופיע מישהו מהקיבוץ וסיפר שיש פעילות והוא לא ממליץ לטייל מצפון לקיבוץ כי "כבר הייתה נפילה בדפנה". את עניין "הנפילה בדפנה" לא יכולתי לפרש אחרת מירי רקטה של החיזבאללה לעבר ישוב שלנו. ואז שאלתי את בני משפחתי וגם את עצמי איך זה שאין תגובה מידית לעבר מטרה אזרחית בלבנון. וחשבתי באותו רגע שאולי הדיבורים של שר הביטחון והאחרים היו מעטים מדי ולא מפורטים די. מהר מאד התברר שהחיזבאללה ישב הפעם בשקט וכל הנפילות היו נפילות של חלקי טילי נ"מ. אבל כתוצאה מהחוויה הזאת אני חש שבאמת לא נאמר מספיק. האיומים חייבים לכלול פרוט מדויק של התגובות על כל צעד מקטן עד גדול של החיזבאללה עם הרבה יותר פרסום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומת זה, כאן יש חזרה לשטויות הישנות. "תמרון קרקעי נרחב", "מערכות הגנה חדשות", "צה"ל משדרג את מערך המכ"מים שלו, ובין היתר יישאו אותם חיילים." וגולת הכותרת התנקשות בנסראללה, כל אלה לא יעצרו את הרעשת העורף שלנו אפילו לרגע, ואם זו דרך החשיבה צפויים לנו חודשים ארוכים של הרעשה כבדה של העורף. לא זה הדרך. הנוסחה "לבנון וחיזבאללה חד הם", לה יש סיכוי טוב למנוע מראש את החוויה הזאת. את כל מה שאומר הקצין הבכיר צריך להכין מבלי לקשקש יותר מדי למקרה הרע, אבל הדיבורים צריכים לעסוק אך ורק בנוסחה הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי לגגל, דומני שאת אמירות ''תקופת האבן'' כבר השמיעו כבר בתקופת המלחמה הקודמת. אין בהן שום דבר חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגגל. תגגל. אני חושב שטרם המלחמה הקודמת כמעט איש לא שער שלאחר הנסיגה "המבורכת" של ברק עומד ליפול עלינו דבר כזה: "הנסיגה החד צדדית של ישראל מלבנון לימדה את כל מי שלא הבין זאת קודם לכן מהי חשיבותו של גבול מוכר לביטחון ישראל. מאז שנת 2000 הוכח בגבול לבנון מה כוחה של החומה הבלתי נראית של לגיטימיות בינלאומית. החומה הבלתי נראית הזאת היא אשר מגינה היום על צפון ישראל. החומה הבלתי נראית היא אשר מונעת אפילו מארגון רור כמו החיזבאללה לירות את אלפי הקטיושות ארוכות הטווח שברשותי לתוך תחומה הריבוני של ישראל" (ארי שביט "הארץ" 24-6-05 )1, וממילא לא היה מקום לאמירות נוסח "תקופת האבן". בזמן המלחמה עצמה איני זוכר שנאמרו דברים כאלה, אבל אם נאמרו לא היה להם מקום. את הסיבה שבשלה לא היה להם מקום הטיב להסביר "המכוער" ב"הטוב הרע והמכוער". ואנחנו בפרוש לא נהגנו כעצתו, בגלל ש"טוב" אחר, בוש השני לא נתן לנו את האו קי. אני חושב שיהיה הרבה יותר קל בעתיד לקבל או קי מכל אחד אם נאמר היום את הדברים הנכונים בקול רם וברור. 1 אני כתבתי מיד אחר הנסיגה הזאת שאני לא יודע, אבל אני חושב שהרוב חשב בביטחון מוחלט כמו ארי שביט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |