 |
|
 |
||
|
||||
 |
יותר נמוך ממגדלי עזריאלי, לא עומד על רגל אחת כמו בית IBM, אין לו כיפה מזהב וכו', אך יש בו דבר מה אינטימי ויפה, והוא אינו דומה לשום בית שאני מכיר - זהו בית ביאליק שליד כיכר העיריה הישנה ברחוב ביאליק. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הם יצירות מופת לא מוכרות. מה שמעלה על הדעת את גימנסיה הרצליה ז"ל :-( | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון! הייתי רוצה להזכיר כאן את אחד מספריו של אורי דביר (נקודת חן 2?) שהוקדש לתל-אביב, ושהיווה למשפחתי בסיס למספר טיולי יום שבת נהדרים בדרום תל-אביב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכנסתי מאוחר לדיון וריפרפתי על תגובות. אם רמת האדריכלות בארץ היתה מוכתבת ע"י התשוקות האסתטיות של עמישראל, היינו נשארים ב"אודיסה הקטנה"... תל אביב נבנתה כמציבה נוסטלגית לזכרונות מאירופה. בעיקר זכרונות ממזרח אירופה. מה תגידו על אדם שהנוסטלגיה שלו היא מיד שניה? כי באודיסה בנו שחזור של ארכיטקטורה אירופית ואצלנו שיחזרו את החיקוי. מזל גדול היה לנו שהבאוהאוס זרק בכוח צנטריפוגלי כמה יהודים טובים לכאן. מזל גדול יותר היה שהם נשארו כאן והשאירו לנו את הסגנון הבינלאומי. כי משם צמחה אדריכלות חדשנית ונסיונית. לא מהרומנטיקה המשומשת משולבת באוריינטליזם. בית ביאליק ותל אביב של תחילת המאה העשרים, כמו ירושלים, כבודם במקומם, ואף יש עמם ערכים אסתטיים לא מבוטלים, אבל דברים גדולים נעשו כאן על בסיס של מחשבה חופשית ואידיאולוגיה ליברלית. ואת מוזיאון ישראל אני אוהב יותר מכולם (למרות שהגגות דולפים) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |