בתשובה לאפופידס, 15/01/18 19:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדף על ''המיתוסים'' הפריך כמה שאת חלקם לא שמעתי מעולם. אני לא חושב שאלה דברים שנוגעים בעיקר העניין. את תומר פרסיקו בדרך כלל מלהיב לקרוא, אבל כאן הוא ממש לא משכנע לדעתי. אם מישהו כן השתכנע ורוצה לייצג אותו אנסה להתווכח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה העיקרית שנראית לי קשה לסתירה היא ההשוואה בין זנות ובין פונדקאות. נראה לי שבאמת אין הבדל עקרוני בין שני המקרים ובכל זאת, לא רוצים לאסור על פונדקאות או להפליל את צרכניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי עמדה ברורה בשאלה. למעשה נראה לי שמישהו מחפש עבודה לשוטרים המשתחררים מעניין הקנאביס. ועדיין אני חושב שהאסוציאציה מופרכת. א. גם הפונדקאות נושאת ריח רע (בישראל פונדקאות בתשלום אסורה). ב. ההבדל הוא בתפיסה הציבורית של הזונה לעומת הפונדקאית. ג. אני מבין שאחד הטיעונים החזקים הוא הרפטטיביות והריבוי של פעולת הזנות. להיות פונדקאית אי אפשר להיות 3 פעמים בשנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג נראה לי בקריאה שנייה קשה להבנה. כתוב לא טוב. כוונתי היתה שטענה חשובה של הלוחמים בזנות היא על מספר הלקוחות הרב ביממה אחת וכדומה. זה הוא גורם לחוסר האנושיות וכו' בעיסוק הזה. פונדקאות לעומת זאת היא ארוע חד פעמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי פונדקאות נראית יותר קשה מזנות, באיזה מקום בינה ובין מכירת איברים. ההבדל הוא ברמת המחויבות: זנות אפשר (בתאוריה) להפסיק בכל רגע נתון, פונדקאית מחוייבת לתהליך שנמשך כשנה ללא אפשרות לפרוש ומכירת איבר היא בלתי הפיכה. אפשר לחשוב על זה כהשכרה קצרת טווח של איבר המין, ליסינג של הרחם ומכירה של כליה. לי נראה שזנות היא הפחות גרועה מבין שלוש האפשרויות. עד כמה שאני יודע פונדקאות מותרת בישראל (תחת הגבלות רבות) ולא נראה לי שהפונדקאיות עושות את זה לשם שמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבישראל מותרת פונדקאות ללא תשלום (יש החזר הוצאות). כמוכן מותר להשתמש בפונדקאיות בחו''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה הסדר הפוך. מכירת כליה (תמיד אומרים ''איבר'' אבל בפועל רק כליה אפשר למכור) אין סיבה שתהיה טראומתית (יש איתה בעיות אחרות, אבל לא קושי נפשי). בפונדקאות לעומת זנות, אני מסכים עם שוקי - הבעיה היא הרפטטיביות. לכאורה באמת אפשר להפסיק, אבל כנראה רבות מהזונות לא מצליחות להפסיק, גם כשברור שזו התאבדות פיזית ונפשית להמשיך, ושהאלטרנטיבות הקשות מאוד עדיפות. עוד הבדל שמשחק מאוד לרעת הזונות לעומת הפונדקאיות הוא שהזנות נתפסת על-ידי כולם, כולל הזונות, באופן בלתי נמנע כמשהו רע, משהו להתבייש בו. פונדקאות אפשר, לפחות בתנאים מסוימים, למסגר כמעשה שיש בו גם נתינה חיובית לזולת, ומשהו שאפשר להתגאות בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתתי כאן כבר קישור לסיפור ישראלי, אז הנה שוב, לעניין הפונדקאות. הפעם על ההודיות בנפאל: פרק 29 המערכה הראשונה (סיפור הולדת). שם יש תמלול, אבל הוא לא מכסה את רוב החלקים הרלוונטיים לעניין הפונדקאות שהובאו לאחר הכתבה של מאיה קוסובר. ההמשך הזה הוא בעיקרו תחקיר המשך של תוכנית אמריקאית, אבל לא מצאתי אותו כרגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, לב הבעייה שאתה רואה בתופעת הזנות היא הרסנותה לעוסקים בה. ניתן אולי לפרק זאת לשני מרכיבים קונקרטיים: האחד הוא הסבל שהעוסקים בזנות חווים - למשל החוויות הלא נעימות הכרוכות בעבודה והדימוי העצמי שנמשך גם מחוצה לה. השני הוא התמכרותם לעיסוקם עד כדי קושי חריג לרצות באחר ו/או לעבור אליו. האם תיארתי זאת נכון? אם כך, נדמה לי שהמחקרים העוסקים בפוסט-טראומה נוגעים בחלק מן העניין, אבל מן הקישורים שהבאתי אכן אין בחינה מקיפה של נקודות אלה. אני מניח שישנם מדדים השוואתיים, כלומר של הזנות ביחס לעיסוק במקצועות לא נעימים/ממכרים אחרים, שיכולים להבהיר סוגיות אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיארת נכון ואף יפה. אני מתקשה לחשוב על מקצוע אחר שהוא ''לא נעים'' באופנים שזנות היא ''לא נעימה''. שניים שקפצו לי לראש הם פועל במשחטה וסוחר סמים, אבל הם אפילו לא קרובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, ממש לא קרובים. מילא משתמש מכור ומחוק, אבל הסוחר? זה שעושה הון עתק מצרותיהם של אחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על סוחר זוטר, שלא עושה הון עתק, ודומה לזונה רק בזה שהוא מתבייש (אני מקווה) בעבודה שלו, ושזה בכל זאת כסף קל (?) שיוצר קושי לעבור למסלול טוב יותר בחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בושת סוחר העבדים שקולה בעיניך לאי נעימות שחווה העבד? תמהני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי יותר מדי ידע בנושא, אבל לפי הספר ״לא רציונלי ולא במקרה״ סוחרי הסמים שברחוב מרוויחים מעט מאוד כסף, ולפי סדרות הטלוויזיה ״הסמויה״ ו״שובר שורות״ מדובר במקצוע עם רמת סיכון מאוד גבוהה. הסוחרים הזוטרים הם אלה שנעצרים על ידי המשטרה, אם הם פותחים את הפה על הבכירים מהם הם מסכנים את חייהם והם גם בדרך כלל הקורבנות העיקריים של מלחמות פנימיות בארגון או של מלחמות בין ארגוני פשע על השליטה באזורי ההפצה. בקיצור, לא תענוג גדול, לא כסף גדול ולא כבוד גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו במקרה הזה, הם נראים לי (גם כחובב אדוק של שו''ש) יותר כסרסורים מאשר כזונות. עם כל רמת הסיכון, אין שום דמיון בין וולטר וויט או אפילו ג'סי, על הסבל שהם עוברים לעיתים, לסבלן של זונות. אם כבר וולטר וויט הוא דוגמה נגדית, וחוץ מהסיכון הוא לא ממלא שום תכונה שפירטת כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדבר על הרמה שלהם אלא על אלה שמפיצים את החומר ברחוב. בשובר שורות היו כמה כאלה שנעצרו וכמה שחוסלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שההבדל הוא השאיפות הפוטנציאליות. הם רואים מול העיניים את הכסף הגדול ושואפים להיות חלק ממנו. כלומר: יש כאן פוטנציאל לעשות את המכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אין לי ממש ידע בנושא ויתכן שכל סוחר סמים חולם להיות ביג-בוס יום אחד, אבל אני חושד שחלקם הגדול עובדים בזה בהעדר אופציות טובות יותר לאנשים כמוהם, שגדלו בשכונות עוני ופשע עם מערכת חינוך לא מתפקדת במקרה הטוב ומלאה בפשע, אלימות וסמים במקרה הרע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רב הסוחרים שהכרתי סחרו כדי לממן את השימוש של עצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אמרתי מלכתחילה שזה רחוק מאוד! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |