 |
|
 |
||
|
||||
 |
ומתנגדי ההפללה יגידו: הפללה מגדילה את הסיכוי שזנות תהיה זנות רחוב. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש שני סוגים של התנגדות להפללה. סוג אחד של התנגדות אומר "אין שום רע בזנות ו/או בצריכת זנות" (או "יש רע, אבל הוא לא רע שצריך להיות פלילי"). סוג שני של התנגדות אומר "צריכת זנות היא רעה וצרכני זנות ראויים לעונש, אבל נזקה של ההפללה גדול מתועלתה". אין לי משהו מיוחד לתרום לויכוח השני; אני חושב שעם יואל אני עדיין בויכוח הראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שוורד לי ודומותיה תמיד יביאו את המקרים הגרועים ביותר ויתמקדו בזנות רחוב. אחת התגובות לכך היא התעלמות מהסיפורים שלה מכיוון שהם קיצוניים ולא מייצגים. דוגמה אחרת: נדיה מפרק 30 של סיפור ישראלי (לצערי אין תמלול) מציעה מבט שונה על המקצוע. הסיפור אינו סימפטי. אבל לא מדובר על אותו סחרור אינסופי שבכתבה. אין לי מושג עד כמה כל אחד משני הסיפורים מייצג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר ''ערות'' יש מונולוג של אישה צעירה שעבדה בזנות במשך מספר שנים, מבחירה. זה מובא באופן יחסית נקי וללא מניפסטים. היא עושה שם הבדלה בין צעירות שמצאו בעיסוק הזה דרך להרוויח כסף מהיר ואפילו נהנות לפעמים מה''משחק'', לבין נשים שהן אמהות ובחרו בזה מתוך קשיי פרנסה, והן אלה שסובלות יותר מלחצים בהקשר הזה ומחשש מחשיפה וכולי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |