|
||||
|
||||
לתשומת לבכם: א. מצריים לא ספחה את הרצועה. לכל אורך התקופה מצריים נהלה את הרצועה כיצור כלאיים שבין שטח כבוש לבין שטח חסות. ב. העזתים לא היו אזרחים מצרים ולא יכלו לצאת מן הרצועה ללא פיקוח. ג.במשך רוב התקופה שמשה הרצועה קן של פדאיונים שבחלקם הגדול לא היו טרוריסטים אלא מסתנני עבודה וסתם גנבים. ד. נדמה לי שכ-2/3 מתושבי עזה התקיימו גם אז ממשלוחי המזון של unrwa. ה. בעת המו"מ על השלום עם מצריים, דרשה ישראל שהמצרים יספחו את עזה. המצרים דחו זאת על הסף. באופן עקרוני יש כאן עניין של פרופורציות. כמעט כל המדינות מקיימות יחסי מסחר ומעבר לכך עם שכנותיהן. בודאי שיש מדינות שתלויות לעצם קיומן בסימביוזה עם שכן. אבל 1. עזה היא ודאי דוגמה קיצונית של יחסים חד-צדדיים בנוסח הסימביוזה של גידול סרטני עם הגוף המזין אותו. 2. והרי זה המלכוד: כדי שעזה תוכל להתקיים בהצלחה לצד ישראל נדרשים יחסים לפחות סבירים ביניהן. אבל במידה והיחסים סבירים האם פתרון החלוקה בכלל נדרש? האם פתרונות אוטנומיים/קונפדרטיביים אינם עדיפים? |
|
||||
|
||||
טעיתי לגבי אספקת המזון של UNRWA. ע"פ הויקיפדיה פחות ממחצית תושבי הרצועה קיבלו מזון מן הארגון לפני 67. מעניין לציין ש-UNRWA סייע עד תחילת שנות ה-50 גם לקליטת הפליטים היהודים במדינת ישראל. |
|
||||
|
||||
אונר״א החלה לפעול ב־1950. כבר מראשית פעולתה ישראל הצהירה שתטפל בפליטים היהודיים בעצמה ודחתה את סיוע הארגון. |
|
||||
|
||||
Howard Adelman, Elazar Barkan (28 June 2011). No Return, No Refuge: Rites and Rights in Minority Repatriation. Columbia University Press. p. 12. נו טוף, UNRWA סייעה לפליטים יהודים מ-1950 ועד 1952. מה עשו בפועל? לא כתוב.
|
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |