בתשובה לאח של אייל, 14/01/18 0:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאוד מעניין. אחרי כל ההשקעה היו לטעמי צריכים כמות נבדקים גדולה יותר. עדיין התוצאות מרתקות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מרתק. די ברור שהקבוצה שנבחרה ממש אינה מייצגת את כלל האוכלוסיה1, אבל הייתי אולי מנחש שבקרב כלל האוכלוסיה, שסביר שברובה אינה עומדת בדרישות הפסיכולוגיות לניסוי, אחוז הפסיביים היה גבוה יותר. 1 חבל שהדירו מן הניסוי נשים בהריון, אנשים בפוסט-טראומה וחולי לב. אני חושד שלא רק שתוצאות הניסוי היו אז שונות, אלא הן גם זוכות לפירסום נרחב2 2 (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצפיה שניה עלה בדעתי שאילו הנבדקים היו קצינים קרביים בצה"ל, לדוגמה, כנראה ששיעור המושכים בידית היה גבוה. והשאלה היא האם אפשר ללמד (לחנך) אנשים לקחת אחריות או שלמי שהולך להיות קצין קרבי יש כבר את מבנה האישיות המתאים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמחדש הסרטון, לדעתי, זה שבניגוד לכל התשובות הרציונליות למחצה בניסוי התיאורטי - אפילו אלה שתירצו את ההחלטה לא להזיז את המתג בשקלול מוגבר של "אחריות אקטיבית" - בניסוי המציאותי רוב האנשים פשוט קפאו במקום מחוסר יכולת כמעט פיזית טהורה לעשות פעולה כלשהיא, לכאן או לשם. תגיבה פיזית שנראה היה שהיא הרבהיותר בסיסית מכל שיקול קוגניטיבי של אחריות כזו או אחרת. ולעומת זאת (גם זה שלא בדומה למתאר התיאורטי) - *כל* אלה שהצליחו לצאת מתגובת הקפא-או-ברח ולעבור לרמת השיקול הקוגניטיבי, בחרו ללא היסוס להסיט את המתג לערוץ שמקטין את מספר הנפגעים. אף אחד לא (נראה היה ש) שקל בקור רוח להעביר/להשאיר את המתג על קבוצת האנשים. כן, אני מבין ש*כל* כאן זה שניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הצליחו לצאת מתגובת קפא-או-ברח ולעבור לרמת השיקול הקוגניטיבי" זוהי פרשנות (שאני מסכים איתה באופן חלקי). למרבה הצער, לא חיברו לנבחנים אלקטרודות ואין הרבה רמזים למה עבר להם בראש בזמן אמת (למעט הקלוז אפ על הפנים שלהם.. זה היה מעניין בפני עצמו). בסרט הם מסבירים בדיעבד את ההתנהגות שלהם.. אבל זה בעייתי. החלטה זה תהליך אחד, אבל לנמק את ההחלטה במילים (למישהו אחר או אפילו לעצמנו) זה תהליך אחר לגמרי1. המבחן הזה הוא סיטואציה שמחייבת החלטה מהירה, אפילו אינסטינקטיבית - ולכן הפרשנות שלך שהאנשים קפאו היא מאד סבירה. אבל לגבי "עבור לרמת השיקול הקוגיטיבי" - לא יודע לגבי זה. אולי פעל אצלם איזשהו אינסטינקט כלשהו שגרם להם לפעול ככה. ------ 1 יש גם מחקרים בעניין הזה, אבל אני אתן דוגמא אישית. לאחרונה החלטתי לעבור עבודה אחרי הרבה שנים. לכאורה החלטה, שאתה מקבל אותה ברוגע, לאחר מחשבה ושקלול רציונלי של הרבה גורמים (זה לא היה תהליך פשוט בסגנון "עזבתי כי לא קיבלתי את הקידום שביקשתי"). עדיין, כאשר אני צריך להסביר למה בעצם החלטתי ככה, זה מסובך לנסח את זה במילים. אני מרגיש שאני יותר "מפרש" את ההחלטה מאשר מתאר את התהליך שהוביל לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מנסח במקום ''לעבור לרמת השיקול הקוגניטיבי'' - ''לקחת אחריות'', ואז התגובה שלהם טבעית. הניסוי הראה שיש מי שלוקח אחריות ויש (יותר) כאלה שלא. שוב- אילו רק היו יותר נבדקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחריות זה מושג שהוא בכמה רמות יותר high level מהמושגים שאני ניסחתי, ולכן אני הרבה יותר מהסס להשתמש בו. וסליחה על הניסוח הרשלני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |