|
חוששני שבעניין זה מו"ר הפרופ' לייבוביץ היה נחרץ וברור לגמרי: "כיוצא בו ענין המשמעות המוסרית שאותה מייחסים החילוניים לתורה ולמצוותיה. מוסר כערך מצד עצמו הוא קטיגוריה אתיאיסטית מובהקת. רק מי שרואה את האדם כתכלית וכערך עליון, ז"א, שם את האדם במקום האל, יכול להיות אדם מוסרי. [...] התורה אינה מכירה צווי מוסר שמקורם בהכרת המציאות הטבעית או בהכרת חובת האדם לאדם - אין היא מכירה אלא מצוות. [...]פסוק "ואהבת לרעך כמוך"- כפי שנוהגים לצטטו - אינו קיים בתורה : הכתוב אומר "ואהבת לרעך כמוך אני ה"'. חובת אהבת הרע אינה נובעת ממעמדו של האדם כאדם אלא ממעמדו לפני ה" "ואהבת לרעך כמוך" בלי הסיום "אני ה"' - זהו הכלל הגדול של האתיאיסט קאנט." מצוות מעשיות במילים אחרות, רק אתאיסט יכול להיות אדם מוסרי. אאז"ן י"ל אינו טוען שהיהודי שות"מ אינו מחוייב במצוות המוסר, אלא טוען שבעניין זה אין הבדל בין היהודי הדתי לבין חילוני. אם יהודי אינו מקיים מצוות מוסר שאינה מופיעה בהלכה, אין פרושו שאינו "יהודי טוב", אלא רק שאינו בן אדם טוב. כיצד מיישב י"ל את הסתירה לכאורה הזו? על "דרך השלילה", בכל מקום בו מצוות הדת סותרת את מצוות המוסר, מצוות הדת קודמת (ע"ע אברהם אבינו ועקידת יצחק).
|
|