 |
עכשיו אני מנסה להיזכר איפה זה היה שקראתי על המעבר מהתניה סוציאלית ל"מוטיבציה פנימית". שוב, בקצרה: בהנחה שאותם מנגנוני הפיקוח מתקיימים במשך הרבה דורות יש יתרון (חברתי, שמתבטא ביתרון אישי) לאלה שנולדים עם המוטציה המתאימה1 לאותה מוסכמה חברתית, ואידך זיל. כמו כן צריך לזכור ש"מוטיבציה פנימית" היא בהרבה (רוב ה?) מקרים אינטגרציה משוקללת של מה שלימדו אותך כשהיית ילד קטן, שהרי חינוך הוא בעיקרו שטיפת מוח וכזכור אפילו וינסטון סמית למד, בסוף, לאהוב את האח הגדול. המחשבה על כך שאם הייתי נולד במאה שערים ייתכן הייתי היום חרדי מעבירה בי צמרמורת כל פעם מחדש, אבל אני חייב להודות שזאת אפשרות סבירה בהחלט2. כנ"ל, כמובן, אם הייתי נולד במשפחה מוסלמית או נוצרית אדוקה מספיק כדי להתנות את הילדים הקטנים.
מאחר וכך, אם אתה "מוסרי" באופן כללי אני לא חושב שהפיקוח החיצוני ישנה את זה בהרבה (מה שכן עלול לשנות את הגישה הוא אנונימיות3, אם תהיה כזאת).
____________
1- טוב, עם המערך הגנטי הנכון
2- בטח יש סטטיסטיקה על אחוז הנוטשים את הדת מתוך הקהילה החרדית, אבל היא לא מוכרת לי. עפ"י מה שאני מסוגל לשפוט מדובר באחוזים בודדים.
3- אחת הפעמים בהם הרגשתי הכי נבוך בשנים האחרונות היתה שאחרי שצפרתי למישהו על הכביש (המאניאק נסע לאט מדי או משהו) גיליתי שאני מכיר אותו - והוא אותי. זאת היתה עבורי הדגמה נוקבת איך בתור אדם עם שם ופנים אני מתנהג אחרת לגמרי מאשר באנונימיות. אגב, באייל אני נמצא אי שם באמצע כי עם הזמן שכ"ג הפך להיות מותג שמסמל את ה"אני" הלא אנונימי שלי. כשאני כותב כאן בתור "האייל האלמוני" או משהו דומה אני בוטה יותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש