|
מצד אחד נכון, ומצד שני כספי מודה אצל ורדי שהבסיס שלו (דיברנו בפתיל אחר על השפעות הילדות) הוא בטהובן. גם זכור לי שדיברנו על כך שמוזיקאים רבים עוטים על עצמם אצטלה של בורות תאורטית שאינה מתישבת עם קורות חייהם.
אצל כספי באמת מעשה ההלחנה הוא לא לינארי, ולכן הפירוק לגורמים לא יכול לרדת לשרשו. הלחן וההרמוניות ''נוחתים'' עליו כמעט בשלמותם, כפי שהוא העיד לא פעם. בכל זאת הפירוק שורדי עושה גורם לי כמאזין להבין טוב יותר את היצירה וליהנות יותר ממקומות חבויים בה, כמו חילוף האקורדים שורדי מתפלא ממנו ומכריז עליו כגאוני. בעשרות הפעמים ששמעתי את השיר לא הקדשתי לו תשומת לב, אבל כשורדי מעלה אותו על הדוכן ומדגיש אותו מרגישים את הייחוד שלו.
|
|