|
||||
|
||||
שרון, מה לעשות, נבחר לתפקידו כראש-ממשלה על-ידי אזרחי ישראל, לא על-ידי מרכז הליכוד. המחויבות הראשית של שרון היא לישראל, ולא למפלגה. אבל יותר חשוב - מה זאת אומרת שמסיבות דמוקרטיות הוא לא יכול לנקוט עמדה? כל עוד המפלגה לא החליטה על כלום, דווקא מתוקף תפקידו כיו"ר המפלגה הוא חייב להציג את עמדתו ולהגן עליה. אחרת, איזה מין דיון זה יהיה? שרון זכה מכל הכיוונים - גם לא אמר מילה בזכות המדינה הפלסטינית, גם קיבל תירוץ טוב להתנגד לה, וגם יוצא הרבה פחות ימני בדעת הקהל, משום שהוא התנגד להצעה הניצית שזכתה לבסוף. לא, לא צריך לשבח אותו. אולי רק על היותו פוליטיקאי ממולח. |
|
||||
|
||||
Sharon is a member of the Likud party, and is answerable to it. That is a main part of our parliamentary system, a system to which we returned after a brief debut into the direct-election system.
Another way of looking at it: working against the express policy of their own party is what got Netanyahu and Barak into elections so soon. I would expect for Sharon to learn from other people's mistakes. Of course, in this case, it won't matter, since it's not likely that Labour can stay in this government very long without losing what little credibility they had, and others are likely to follow. |
|
||||
|
||||
אנחנו בינתיים עדיין בשיטת הממשל בה נבחר ראש הממשלה ישירות, ולכן ראש הממשלה אחראי כלפי הציבור כולו ולא כלפי המפלגה שלו. הבחירות הפוליטיות של שרון, כלומר - לאם מסיבות השרדותיות כדאי לו לקבל את עמדת המרכז או לא, זה כבר משהו אחר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |