|
||||
|
||||
אני מת על 12 קופים. מהסרטים הגדולים בכל הזמנים לטעמי. קודם כל התסריט: מעגל הזמן- הגורל הבלתי נמנע- הופך את הסרט בתום הצפיה לטרגדיה אמיתית שהתקדמה כל הזמן לסוף הבלתי נמנע. ברוס ויליס נותן את הגדולה בהופעותיו, בראד פיט נותן לראשונה את השטיק המופרע שלו שיחזור אחר כך בואריאציות שונות ב"סנאץ"' וב"מועדון קרב", והבימוי של טרי גיליאם נותן את הנופך ההזוי בדיוק במידה הנכונה. סרט ענק. |
|
||||
|
||||
אה, שכחתי. הרלבנטיות של 12 קופים לדיון הנוכחי היא זו: לו חזרת בזמן, אפילו אם יש לך אלף משפטים להגיד, אם אתה חייב לדבר אותם רק עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים- אכלת אותה. |
|
||||
|
||||
זה לא הסרט שהושפע מהרעיון של "המזח"? אחד הסרטים הכי מעניינים שראיתי על חיים בין נקודות זמן שונות (לא ממש מסע בזמן) הוא "המפגש". הדילמה האישית שמאחוריו (לו הייתי יודעת מה עתיד להתרחש, האם הייתי בוחרת לחוות זאת שוב למרות הכאב הכרוך בכך?) אולי לא חדשה. אבל היא מבוצעת שם יפה כל כך. |
|
||||
|
||||
הסרט מבוסס ישירות על סיפור קצר של טד צ'אנג. ואם כבר אותו סיפור, כשקראתי אותו, שנים לפני הסרט, קיבלתי רושם לגמרי אחר לגבי הסוגריים שלך. מה שאני הבנתי הוא שהיא לא באמת בוחרת, כי היא יודעת שאי אפשר לשנות את מה שהתרחש. אפשר אולי להשלים עם הידיעה לגביו, שלשם חשבתי שהסיפור מוביל. קצת כמו הטרלפמדורים של קורט וונגוט בבית מטבחיים חמש. |
|
||||
|
||||
רשמתי לפניי כבר לפני המון זמן לשים יד על קובץ הסיפורים של צ'אנג. לגבי ההבדל בין הספר והסרט, מהמאמר המצוין הזה (אם כי הוא קצת מתלהב מדי לטעמי) הבנתי שיש הבדל בין התסריט לבין הסיפור המקורי, והוא אכן מתבטא בהצגה של דילמה שונה מעט: |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |