 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני הבנתי שאחד הטיעונים העקריים נגד השוואת גיל הפנסיה אומר שיש כמות גדולה של נשים בעבודות צווארון כחול - פסי ייצור במפעלי מזון, נקיון וכיוב' - שהעלאת גיל הפרישה שלהן יפגע בהעסקה שלהן גם בגלל שבגילאים האלה הן כבר לא יכולות לעבוד וגם בגלל שיפטרו אותן והפנסיה שלהן תפגע והן תצטרכנה לעבור כמה שנים ללא משכורת עד קבלת הביטוח הלאומי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הן לא יכולות לעבוד בגילאים הללו או שהן לא יכולות לעבוד x שנים לפני הפרישה לפנסיה? דרך אגב, צריך לזכור שבפנסיה יש שיקול חשוב של מין: נשים חיות יותר (בממוצע) ולכן היה רצוי שהן תצבורנה פנסיה גדולה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהבנת הוא נכון. יותר מכך; שוק העבודה הישראלי הוא שוק בעל רמת מוסריות או אתיקה נמוכים יחסית. אני מכיר אישית מספר מקרים בהם פוטרו נשים בגיל 59-60 . גיסתי למשל הייתה מזכירה של המכון הבין לאומי בבית ברל (שייך להסתדרות)ופוטרה בגיל 58 בתירוץ שהולכים לסגור את המכון. היא אכלה יפה מאד את חסכונותיה עד הפנסיה. האם סגרו את המכון? לא. לקחו מזכירה בשכר מינימום+. יש קושי לא קטן למצוא עבודה מעל גיל 50. כל מי שמפנה למדינות באירופה שמעלות את גיל הפרישה, שיתייחס במחילה מכבודו למה קורה לעובד שמפוטר בדנמרק שנתיים מתחת לגיל הפנסיה. האם הוא נאלץ לאכול את כל חסכונותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנכון בעיני הוא גם לעדכן את גיל הפרישה - לשני המינים, וגם לעדכן את התמיכה בעובדים שפוטרו בסמוך לפנסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, לבצע רפורמה מעמיקה בשוק העבודה בישראל. הבעיה שהאמון שלי באינטגריטי החברתי של אנשי האוצר שמטפלים בנושא הפנסיה איננו משהו. לפני שנים קראתי מאמר שפרסם אחד הכלכלנים שם בו הוא מציע לאמץ את המודל הדני. חשבתי שלכאורה אנחנו מתקרבים לימי המשיח. שוק העבודה הדני מאד גמיש-הגמיש ביותר באירופה; מפטרים שם מהיום למחר. את זה הכלכלן הנכבד היה מוכן לאמץ. רק את זה. לא את משך וגובה דמי האבטלה, לא את תכניות השיקום וההכשרה המקצועית למובטלים וכו'. זאת בדיוק הבעיה של הצעות מירב ארלוזורוב. החישובים האקטואריים שלה נכונים. איך רואה האוצר את הטיפול באלו שיפלטו משוק העבודה בגיל 60? האוצר יקדם תכנית שתיתן תמיכה לאותן נשים שיפלטו משוק העבודה (ומה עם גברים שיפלטו משוק העבודה?). האם תהיה סינכרוניזציה בין העלאת גיל הפרישה לבין העמקת המדיניות הסוציאלית? לא. העלאת גיל הפרישה אמורה להיות מהירה הרבה יותר. אחת הסיבות העיקריות לתכניות העלאת גיל הפרישה היא חסכון בתשלומי ההעברה-קצבת הזקנה. אז אם רוצים להתחיל ברפורמה בתחום, צריך קודם לאפשר למי שרוצה לפרוש בגיל 67 או אפילו 70. ברור שהפנסיה וקצבת הזקנה של אותם האנשים/נשים יהיו גבוהות יותר. לממשלה יש כמה דרכים לעודד את תהליך הדחיה ביציאה לפנסיה באופן חיובי לטובת האנשים ולא רק לטובת החיסכון בתשלומי קצבת הזקנה. אפשר למשל להחזיר לקרנות הפנסיה לנשים (גם לגברים) מגיל 62 את אגרות החוב עם הריבית הגבוהה שהייתה פעם על כל קרן הפנסיה. נכון, יעלה לממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הסיפא שלך: נדמה לי שארגות החוב הללו קיימות. נדמה לי שהן הוגבלו למימון של עד 30% מהפנסיה (השאר: השקעה בשוק ההון). אבל דווקא בשנים האחרונות (בשנת 2016) החליטו נערי האוצר שאותם 30% יהפכו בהדרגה למימון גבוה ככל האפשר של מבוגרים שעומדים לפרוש (אשר אצלם מסוכן יותר להשקיע בבורסה) על חשבון הצעירים שלהם בטוח יותר להשקיע בבורסה: יש עוד זמן עד הפרישה). מה שכתבתי נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך. יש אג"ח מיועדות שהתשואה עליהן היא 4.86% וקרנות הפנסיה זכאיות להשקיע 30% מסך ההשקעה שלהם באג"ח האלה, כלומר הקרנות מסובסדות ע"י הממשלה. לםי התקנות החדשות האחוז הזה לא ישתנה, אבל החלוקה של האג"חים בין החברים בקרן תשתנה לטובתם של המבוגרים יותר על חשבון הצעירים (היום היא מתחלקת שווה בין כולם). ההנחה המסתתרת מאחרי השינוי היא בקירוב טוב מה שכתבת: בחישובים לטווח ארוך הבורסה אמורה לספק את התשואה המתבקשת בלי סבסוד ממשלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שזה נכון ואלו התכניות שעלו באוצר; השאלה היא האם הן תבוצענה, מאיזה גיל ומה יהיה הרכב התיק של אנשים, למשל בני 58 ומעלה-10 שנים לפני הפנסיה. כמו כן מה יהיה אצל הנשים. אני כותב את זה בגלל הריבוי של הפרחת תכניות שבסופו של דבר אינן מתממשות. המלך כמובן של הפרחת תכניות כאלה הוא ראש הממשלה. הסיסמה המתאימה לביבי: הצהרת על תכנית? זהו ביצוע. אין לי כרגע דוגמאות בראש וזה דורש חיפוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהפריח את התוכנית במקרה הזה הוא משה "נטו משפחה" כחלון. אם כי השינוי הזה הוא דווקא משהו שיתממש (בין השאר בגלל שאין לו עלות נוספת: מדובר רק על חלוקה מחדש של אותם הכספים, ודי קשה להתנגד לחלוקה הזו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שיש טיעון כללי יותר - נשים מרוויחות פחות מגברים, אפילו כשהן עובדות באותן משרות בדיוק. מבלי להיכנס לדיון הסבוך למה ואיך זה קורה, הבה ניקח זאת כנתון. כיוון שכך, העלאת גיל הפנסיה (ששקול כמדומני להורדת סכום הקצבה) פוגעת בקצבת הפנסיה הממילא יותר נמוכה שלהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפך - בשיטת הפנסיה הצוברת, בהנחה שאתה מצליח לעבוד עד גיל הפנסיה, העלאת גיל הפנסיה מביאה להגדלת הקצבה. בויכוח הנצחי ב''מרקר'' זה מה שמירב ארלוזורוב חוזרת ומדגישה, וכנגדה זהבה גלאון חוזרת ומדגישה את מה שרון כתב, שרבות מדי מהן לא מצליחות לעבוד עד גיל הפנסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאם תעבוד יותר שנים תחסוך יותר כסף. זאת בדיוק הסיבה בגללה בכלל מעלים את גילאי הפנסיה לכולם, כי חוששים שמה שצברו לא יספיק (הכנס משפט עם 'אקטוארית' כאן). אבל הענין הוא, נראה לי, שזה מקצר את מספר השנים שתקבל פנסיה, ולכן מסך הכל ייתכן שהסכום שתקבל יקטן. לכן, ייתכן שאישה שתקבל 7000 שח בחודש מגיל 62 עד שמונים תקבל בסך הכל יותר מאישה שעבדה עד גיל 8000 שח בחודש מגיל 67 עד גיל שמונים. אם נקצין את הטיעון שלך עד אבסורדום, נגלה שהעלאת גיל הפרישה לתשעים תאפס את קצבת הפנסיה לרוב רובה של האוכלוסיה. ואני מניח שאתה לא בעד ביטול קצבת הפנסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם נקצין את הטיעון שלך אד אבסורדום נגלה שצריך להוריד את גיל הפרישה לעשרים. החישוב בפנסיה צוברת הוא שלוקחים את הצבירה בעת הפרישה, ומחלקים לקצבה חודשית לפי מספר החודשים שנשארו לחיות על פי תוחלת החיים הצפויה בעת הפרישה. בממוצע, אם כך, מה שמקבלים הוא בדיוק הצבירה (עד כדי חוסר דיוק של האקטואריה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כי קרנות הפנסיה לא יעמדו בזה, כמובן. נקודת האיזון הנבחרת אמורה להיות באזור האיזון בין יכולתן של הקרנות, והמדינה לצורך הענין, לעמוד מאחורי ההתחייבות הפנסיונית, לבין הרצון לתמוך ככל האםשר באוכלוסיה המזדקנת. אבל מזה ברור שכשנקודת העבודה משתנה לכיוון העלאת הגיל, זה בכיוון של הורדת התנאים לפנסיונר ושיפור המאזן - והרווחים - של הקרנות והמדינה. בל נשכח גם שכל אחד יכול וולונטרית 'להעלות' את גיל הפרישה שלו על ידי המשך עבודה והגדלת הקצבה העתידית שלו לחטדש. אגב, כדי שהטיעון שלך יחזיק מים, מקדם הקצבה לנשים ולגברים כיום צריך להיות שונה משמעותית, בשישים לערך, שהוא הפרש החודשים בין גילאי הפרישה. האם זה המצב? גיגול קצר מרמז שיש הפרש, אבל הוא די קטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ''כל אחד'' יכול להעלות וולונטרית את גיל הפרישה. הוא צריך למצוא מישהו שיעסיק אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בתחום בו אני עובד, המטלה של למצוא מישהו שיעסיק אותך רלוונטית למדי גם לפני גיל הפרישה. בעצם זה כך בכל תחום, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א, נכון. ב, ובכל זאת - השמועות מספרות שלמבוגרים קשה יותר למצוא עבודה, ודאי כשהם לקראת גיל פרישה, גם בגלל נטיות מעסיקים, וגם בגלל מאפיינים גילאים (אדם צעיר בד''כ יכול יותר בקלות לעבוד בעבודה פיזית, למשל, או בעבודה שדורשת כישורים של מהירות תגובה ולמידה וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אכן, ובכל זאת אני מתקשה למצוא את ההבדל המשמעותי בין גיל 64 לגיל 67, ולמה דוקא הגדרת גיל הסף הזה בחוק מובילה לפתע פתאום לירידה משמעותית ביחס המעסיק. אם אין ירידה כזו, אז מעסיק שיפטר מישהו בגיל 64, יקטין את הפנסיה העתידית של אותו איש, ליבנו עליו, למרות שהחוק היבש מציין דוקא את גיל 67 כגיל הפרישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי מדובר בגרף עולה. כלומר ככל שאדם מבוגר יותר, כך יש ירידה ביחס המעסיק (ועליה בקושי למצוא עבודה). אז למה 64 כן אבל 67 לא? כי 64 זה המצב הנתון (וכי גם ככה יש קושי צפוי בקרנות הפנסיה בעתיד הנראה לעין) וצריך למתוח קו איפשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. 67 הוא המצב הנתון לגברים ו־62 לנשים (אמור היה להיות 64, אבל גם זה מעוכב בכנסת). בהמשך נשים חיות בממוצע זמן רב יותר. אם מדובר על פנסיה תקציבית, אין בעיה. אם מדובר על פנסיה צוברת: יש פחות שנות צבירה ויותר שנות פרישה. בפנסיה צוברת הקושי עובר, בסופו של דבר, לעובדים ולעובדות. וכן, יש גם את ביטוח לאומי, שימשיך להיות פנסיה תקציבית, ובעתי הנראה לעין יהיה בצרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. וברור כאן שהמין הוא היוריסטיקה כל כך גסה לעניין זה, שההבחנה בינו לבין מגדר היא שולית במידה מגוחכת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |