 |
|
 |
||
|
||||
 |
סליחה על האיחור הלא אופנתי, כנראה נעלמה לי התגובה, אבל תרשה לי להגן: המלים והלחן של "כשזה עמוק" הם עגולים לא כמו תחת של תינוק אלא כמו אורגזמה של אשה. השירה בכלל לא מהוקצעת, אבל אותנטית. בשירה של פרלמוטר יש משהו קוסם, כמו איזה חיוך נסתר, שמופיע בעיקר בהברות הפתוחות כמו כאן בעליה הכפולה במלה "יודעת". השורה החביבה עלי היא "כשזה עמוק, שלגים של כעס בתוכך בין רגע נמסים" (ואחר כך בפזמון שוב שלג יורד). |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |