בתשובה לקוזמו, 17/05/17 20:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כאן בעצם יוצא המרצע מן השק. אני מסכים בהחלט, שקשה מאוד להגדיר מהי 'תרבות', ושיש הרבה 'עין המתבונן' בהגדרה זו. מירי רגב מציגה את עצמה כמי שדוגלת בעמדה שתרבות אינה מוגבלת לצ'כוב ולביאליק ושיש להרחיב את הגדרת התרבות כך שתייצג יותר את המגוון האתני-חברתי של ישראל. עמדה זו גורסת כי במשך שנים היתה אפליה תרבותית נגד קבוצות מסוימות (מזרחים, פריפריה, דתיים) מצד ההגמוניה, וכי כדי לאזן את התמונה על המדינה לנקוט 'אפליה מתקנת' בתחום התרבות. עמדה זו גורסת גם כי במרחב המזרחי והפריפריאלי יש יוצרים בעלי ערך תרבותי שאינו נופל מביאליק או מצ'כוב ואף עולה עליהם. עמדה זו לא רק לגיטימית, אלא גם בפירוש ליברלית - לפחות במובן התרבותי של המילה, המשמש למשל בארה"ב. שם העמדה הגורסת כי יש לשלב יותר אפרו-אמריקנים, אמריקנים ילידיים ועוד ובלימודי התרבות ובמימון התרבות נחשבת עמדה פרוגרסיבית, עמדה של השמאל. גם בישראל יש לעמדה הזו לא מעט תומכים הממוקמים בצד שמאל של המפה הפוליטית, מסמי שלום שטרית עד משוררי 'ערס פואטיקה'. שר תרבות המחזיק בעמדה זו רשאי בהחלט להפחית מימון לקאמרי לטובת תיאטרון בעפולה, למנות למועצת הקולנוע יוצרים מזרחיים ולהגדיל את התמיכה הממשלתית בחידון התנ"ך. אלא שלמירי רגב עצמה יש שתי בעיות בבואה לנופף באג'נדה זו. הראשונה היא שמירי רגב אינה בעלת ידע רב בתרבות - לא מזרחית ולא מערבית. כתוצאה מכך, כשהיא שוללת את ביאליק אין לה במי להחליף אותו, ובמקום לציין משורר מזרחי בעל שיעור קומה, או פייטן, היא מזכירה את אלטון ג'ון, שלא רק שאינו שייך לאותה קטגוריה אלא גם שייך לתרבות המערבית-פריבילגית ולא המזרחית. הבעיה השנייה היא חמורה יותר ולא תלויה רק במקרה הפרטי של רגב עצמה, והיא מתגלה כשמנסים לתהות מי יהיה מקבילו של צ'כוב בתרבות המזרחית. זאת מכיוון שאם מחפשים לאיזו תרבות-על אוניברסלית מקושרת התרבות המזרחית בישראל, קל לראות שמדובר בתרבות הערבית-מוסלמית. וכך מקביליו של צ'כוב יבואו מהמילייה של ג'לאל-א-דין רומי, ג'ובראן חליל ג'ובראן ומחמוד דרוויש 1 - לא בדיוק גיבורים שמירי רגב מעוניינת להעלות על נס.זהו גם בדיוק קו השבר בין רגב לבין אחרים שדוגלים באותה אג'נדה, כגון אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית. יתר על כן, מירי רגב אולי מציגה את עצמה כמי שדוגלת בעמדה לעיל, אבל מעשיה דווקא לא עקביים אתה. במקום לצאת ביוזמות שיגדילו את המגוון *האתני* וה*חברתי* של היוצרים והיוצרות הראויים לתמיכה, עיקר פעילותה נראה ממוקד בשלילת התמיכה ממוסדות המביעים עמדה *פוליטית* המזוהה עם השמאל 2. כפי שאפשר לראות לאורך הפתיל, ובפרט בתגובה מעלי, הוא שתומכיה של רגב מודעים לסתירה בין דבריה למעשיה, אבל מאמינים שהעדפה 'מתקנת' של עמדה פוליטית שקולה להעדפה מתקנת של יוצרים ויצירות המייצגים קבוצות אתניות מקופחות. זו הטעות של רגב ותומכיה. כי יש הבדל קריטי בין קבוצות אתניות וחברתיות - שעשויות לסבול מייצוג-חסר בתרבות - לבין קבוצות המזוהות ע"פי עמדה פוליטית: בעוד שלקבוצה אתנית (כמעט תמיד) ולקבוצה חברתית (במקרים רבים) יש תרבות משותפת, המתבטאת בערכים, בשפה ובאסתטיקה מסוימת (חישבו על התרבות האפרו-אמריקנית. או התרבות הכורדית. או תרבות משכנות העוני), הרי שלמפלגות ולעמדות פוליטית יש הרבה פחות מכנה משותף חברתי - בין מצביעי הליכוד אפשר למצוא אוהבי אייל גולן, חובבי אריק איינשטיין ומאזיני מוצרט. וכך, בעוד שהעדפה ממשלתית בתחום התרבות לקבוצה אתנית או חברתית מסוימת עשויה להיות לגיטימית, בייחוד אם בני הקבוצה סבלו בעבר מאפליה תרבותית, הרי שהעדפה ממשלתית בתחום התרבות לעמדה פוליטית מסוימת אינה ראויה; וכשאותה עמדה נתמכת היא זו המחזיקה בשלטון גם כיום וגם ב-15 מ-20 השנה האחרונות, מדובר בשימוש בכוחו של הרוב כדי ליצור דה-לגיטימציה לעמדות המיעוט. שימוש כזה סותר את אחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית, השומר למיעוט לא רק את זכות הדיבור אלא גם את זכותו לעשות כל שביכולתו (במסגרת החוק) כדי להשפיע על דעת הקהל ולהפוך לרוב. במובן זה, עמדתה של רגב היא אנטי-ליברלית במובהק. 1 אני יודע שהם לא מחזאים, פשוט לא מכיר מספיק את המחזאות הערבית בכדי למצוא דוגמה מדויקת 2 אשמח להביא לינקים אבל נראה לי שלא צריך |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך עם רוב האבחנות,עם מעט מהם לא. אבל מה שרציתי לציין זה שכתבת תגובה יחסית ארוכה שאינה אנטישמית,לא גזענית כלפי מזרחים,ואינה חיובית כלפי הנאצים הערבים וזה ממש מרענן ויפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מי מירי רגב מציעה בתור "חלופה" למובילי תרבות "אשכנזים". יתכן שהיא כלל לא מציעה ברצינות מישהו "מוביל תרבות" מהסוג האהוב עליך כחלופה. מה שאתה מתייחס אליו בתור "מובילי תרבות" שזכאי לעידוד (משורר ערבי מפורסם, סופר רוסי מפורסם) זה תחום מאוד צר של תרבות. בעיני לפחות (בלי קשר למה שמציעה מירי רגב) חוג לטניס בפריפריה, חוג לגידול דגי אקווריום בפריפריה, או ספורט בידורי GIRLS UND PANZERS במדינת יפאן — הם מוצרי תרבות שווי ערך למובילי תרבות שמקובלים עליך. במילים אחרות: אתה מחשיב כמוצרי תרבות רק יצירות שמקבלות פרסים מכובדים אני מחשיב כמוצרי תרבות כל מוצר נטול זוהר ובלבד שיביא חוויה תרבותית יפה להמונים. מה שהרשים אותי במעשי מירי רגב הוא שכאשר מארגני שבוע הספר בפריפריה עיקמו את האף לגבי גובה הסכומים שהציעה רגב להם, היא ויתרה על שירותם המתנשא והעבירה סכומים דומים למועצות מקומיות בפריפריה כדי שהמועצות המקומיות יחליטו בעצמן לאיזה סוג פעילות תרבותית הם ישמשו. (בסופו של דבר, המועצות המקומיות הללו יודעות טוב יותר מכל "מומחה תרבות" מה יביא הנאה תרבותית לתושבי המקום.) לא סתם הזכרתי את GIRLS UND PANZERS ביפן. לפי התרשמותי (דרך מספר סרטי אנימציה מרשימים) הוא שביפן הקימו מערכת חינוך לתפארת שבןו העשיה התרבותית הרבה יותר פלורליסטית מאשר במערב: למשל, בתי הספר הם שמחליטים מה הפעילות התרבותית שתועיל ותתחחבב על התלמידים ואילו התלמידים הם המשתתפים בפועל בפרוייקטים המתוקצבים (משתתפים לא כצופים אלא כיוצרי תרבות זוטא). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |