|
||||
|
||||
1. מה שאני טוען זה שלמרות שנוח לך להתכחש לכך גם אצלך קיימים הכרעות אמוציונאליות ודוגמת הדרקון הבלתי נראה שלך היא מוחשית מאוד. הרבה מאוד משרדי פרסום מנצלים את אותו דרקון באופן מתוחכם יותר או פחות. 2. לגבי נושא הוויכוח, תמיד תוכל לשכנע אותי בצדקת טענותיך. כלומר לא יהי לך שום בעיה לשכנע אותי שהסכם עם הפלשתינאים אכן יביא את השלום המיוחל (על ידי מי שמייחל לו). כל מה שעליך להביא הוא למצוא סימוכין מספקים. 3. אני לא הייתי מבזבז כל כך הרבה הערכה על "חוזרים בשאלה", לפחות לא אלו שאני מכיר. 99 אחוז מהם מודים שזה תוצאה של נוחות ולא של הכרעה רציונלית. אפילו בספרים שנתפרסמו על ידי אותם אנשים ("ושיודע לשאול" וכדו') תוכל למצוא אתה השיקול הזה בין השיטין בקלות. 4. שוב. אין דבר כזה "הנחות יסוד לאור עובדות", העובדות הם פועל יוצא של אותם הנחות יסוד, מכיוון שהנחות יסוד אמיתיות, נכונות עבור כל עובדה. לכן עירבתי את נושא המוות והמלחמה (זה לא היה טיעון שאני מצדד בו). הרי אם נטען שאחד משני הדברים הללו הם חיוביים, טענתך הפוליטית תניב ערך שלילי ולכן תתהפך ואין בכוחו של הוויכוח, על ההסכמים לשנות הנחה זו. זו הנחת יסוד, שטביעות אצבעותיו של הדרקון ניכרים בה בבירור. |
|
||||
|
||||
לצערי הויכוח הזה לא מתקדם לשום מקום... 1. אין לי דרך להתמודד עם השכנוע העצמי שלך שגם לי ישנן "הערכות אמוציונליות" אשר נמצאות בבסיס מסקנותיי; מובן מאליו שלרגש האנושי ולתת-מודע יש תפקיד חשוב ביותר בהליך המחשבה, אך כאשר הופכים את השיכנוע העיוור באמת כלשהיא לראש הפינה של טיעונייך, יש בכך טעם לפגם רציני. 2. האם תשתכנע גם כאשר ברור כי הויתורים שיש לעשות נוגדים את הציווי האלוהי? האם תהיה מוכן להפר את מצוות האל (או הרבנים) בתמורה להסכם שלום? אם כן, הרי שעשית צעד בדרך לשחרור עצמך - ועל כך אני יכול רק לברך. 4. אחת מהנחות היסוד שלי היא שהמצב האידיאלי לקיום אנושי הוא מצב אשר בו אין אלימות מכל סוג שהוא. הנחת יסוד זו מבוססת הן על תחושה רגשית חזקה והן על בסיס רעיוני מוצק למדי שמובא בכתביהם של פילוסופים והוגי-דעות רבים. חלק נכבד מטיעוניי בנושאים שונים מתבסס על ההנחה הנ"ל. באם מישהו יציג בפניי טיעונים לוגיים במשקל מספיק על-מנת לשכנע אותי כי הנחה זו מוטעית, אהיה מחוייב לנטוש אותה ואת כל המסקנות שנובעות ממנה או לחיות בשקר עם עצמי. הנחת היסוד שלי אינה כוללת אישור-עצמי של נכונותה והיא איננה אקסיומה (כמו קיום האל, עבורך) - אני מתייחס אליה כפי ששמה מעיד עליה, אני *מניח* שהיא נכונה. אנחנו משתמשים בהנחת הנכונות זו ע"מ שנוכל לפתח את הדיון ולהרחיב אותו לרמות גבוהות יותר, אך כאשר הופכים את הנחת היסוד לאקסיומה גוזלים ממנה את הארעיות,ואת היכולת להפריכה ואת המסקנות שנובעות ממנה. ב"הנחות יסוד לאור עובדות" כיוונתי לכך שכאשר ישנו שכנוע-עצמי מוחלט בנכונות ההנחות, נוצרת מוכנות לסילוף העובדות או המסקנות ההגיוניות מהן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |