|
לא ברור לי בדיוק על מה אתה מדבר. גם בלינוקס עיקר ההשקעה והפיתוח הוא בממשקים שמיועדים לחומרה עדכנית. לדוגמה, אם יש לך מספיק משאבים, אפשר להקדיש חלק מהם לתצוגה מקדימה של קבצי תמונה וליצירת אינדקס של קבצי מסמכים. זה עובד אבל דורש זכרון וגם זמן מעבד1. משתמשים עם חומרה עדכנית כבר התרגלו לדברים כלו ודורשים אותם. ולכן גם בלינוקס הממשקים שבהם מושקעת עיקר עבודת הפיתוח. בסביבות עבודה רזות יותר מושקע פחות (יש גם חברות שמשקיעות בהן, לדוגמה: סמסונג ב־Enlightenment. נדמה לי שאפילו גם אנשים בארץ. אבל אני אישית לא אוהב את E17 בגלל שאי אפשר לעשות שם דברים עם המקלדת). עניין הרזולוציה והצבעים מפתיע, מכיוון שמזמן כבר לא נתקלתי בבעיות בתחום.
מנהלי הקבצים העיקריים של סביבות העבודה החשובות (גנום ו־KDE) כוללים אפשרויות רבות ולא זכור לי משהו רציני שחסר שם. אבל אני אישית לא משתמש בהם כי אני מסוג האנשים שעושה הכל במסוף (ולכן גם לאחר שניסיתי סביבות עבודה כאלו, חזרתי למשהו פשוט יותר: אני לא צריך את כמעט כל מה שיש להם להציע ועדיף לי לממש בעצמי את המעט שאני צריך).
(אם יש לך שאלות אחרות בנושאים טכניים, אתה מוזמן לשלוח אלי לכתובת הדואר)
הממשק של Seamonkey הוא אגב לא הממשק של נטסקייפ הישן אלא של דפדפן מוזילה 1.x (אם כי נטסקייפ 6 היה מבוסס על גרסה קצת יותר ישנה של מוזילה. אבל באותה תקופה אי אפשר היה לדבר על דפדפני נטסקייפ: עיקר הפיתוח נעשה כבר במוזילה).
1 ולמעשה עוד המון דברים קטנים, שכל אחד מהם דורש את ליטרת הביצועים הקטנה שלו. כשיש הרבה זכרון, אפשר להחזיק שם יותר דברים.
|
|