בתשובה לגמל נמרי, 26/04/17 11:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
2. כן, אחרי 37' זה לפני 39' - אבל הדיון לא עסק במה קדם למה - אלא בשאלה מתי הנאצים התחילו לראות בערבים בני ברית למלחמה עתידית ולא כגזע נחות כפי שהם סברו עד אז . וטענתי הייתה ש החל מהשנים 36'/ 37' השינוי הזה התחיל ולפחות כלפי חוץ וזאת בהתייחס למדיניות הגזע שהנאצים התחילו ליישם ברייך . מבחינת הערבים או ליתר דיוק המופתי ושות' אשר הובילו את הלאומנות הערבית הרעיון היה להחליף את הצמד החלש ' בריטניה/צרפת' בצמד המתלהם ' גרמניה/איטליה'. זה התחיל עוד בשנת 33' כשהמופתי ניסה ליצור קשרים עם גרמניה הנאצית כשהיטלר עלה לשלטון והנאצים דחו אותו. מן הסתם היטלר לא תכנן אז מהלכים משמעותיים במדיניות החוץ והוא העדיף להתעסק בנושאי פנים . המרד הערבי שפרץ ב36' יותר מרמז לגרמנים שיש להם בני ברית שיכולים לשתף איתם פעולה בעתיד שכן האויב של הערבים (בריטניה/צרפת/יהודים) הם האויבים של הגרמנים ומשכך הרי הם אמורים להיות ידידים. הבריטים אשר נתנו אמון במופתי ובמשפחת חוסייני הבוגדנית מירושלים נלחצו מהמחשבה שהתעוררות ערבית לאומנית יכולה להתפשט ליתר האימפריה ובייחוד בהודו והציעו לו את כל הפיל מתוך מחשבה שהוא יסכים להשאיר ליהודים לפחות את החדק או את הזנב והוא סירב .גם 'הספר הלבן' אשר מנע מיהודי גרמניה לעלות לא"י,לא סיפק אותו. המופתי הימר על הסוס הנאצי ולא כהימור לא מושכל. 3. אל-מוקטם כאמור היה עיתון לא מפלגתי ועצמאי וזאת בדומה לעיתון אל אהראם . שני עיתונים אלו היו הנמכרים ביותר במצרים באותה תקופה וזאת למרות שהם היו בבעלות נוצרים. ההשוואה ל'הארץ' אולי יכולה להתקשר בהקשר האליטסטי ותו לא. והם הי חייבים להיות רווחים שכן הם היו עיתונים מסחריים לחלוטין. הם היו פרו בריטים מטבע מחשבתם - ובעצם את מי הם היו להעדיף במקום הבריטים שבאותה עת התחילו להעניק למצרים את הכלים לקראת העצמאות ? אבל כמדומני שהדיון השתרבב ל'אל-מוקטם' בעקבות 'אל-אהרהם' וזאת בעקבות הקישור שהבאת שלפיו הנאצים אהבו את המוסלמים והערבים מהיום שבו היטלר ומוחמד נפגשו. הואיל וכבר הוברר שזה לא כך אז מתייתר לו הדיון בעניין העיתון הנ"ל , אבל אם כבר ,מעניינת היא העובדה מה עמד מאחורי מאמרי המערכת דאז כפי שציטטתי ואשר תמכו ביהודים - ' אם ממשלת הרייך סבורה כי היא תצליח להתגבר על היהדות או על הקתוליות ,הרי שהיא טועה טעות מרה והיא עוד עתידה לשלם מחיר יקר על כך' - . מעיון נוסף בספרו של גרשוני הבנתי גם מדוע. בעלי העיתון בהיותם מיעוט נוצרי במצרים הבינו שמיעוט אמור להגן על מיעוט , גם אם במקרה שלהם המיעוט האחר הוא יהודי , שכן אם הם יצדדו במדיניות הגזע של היטלר לא ירחק היום והמוסלמים במצריים יוקיעו את הגזע הנוצרי הנחות מול הגזע המוסלמי . גם כאן -לא מאהבת מרדכי היהודי אלא מפחד שנאתו של המן העיתון 'אל-מוקטם' נהפך לכאורה ל'ידיד היהוד'. וזה מעלה שאלות לאור ההתרחשויות הפוליטיות באירופה בימים אלו - כאשר יהודים לפתע מצדדים במארין לה פאן משום שהיא תוקפת את המוסלמים או מפלגות ימין קיצוניות אשר יכולות בסיטואציות מסוימות להיות אנטישמיות אשר מקבלות גיבוי רק לאור העובדה שהם תוקפים מוסלמים . אמנם נכון - האיסלאם שונא אותנו שנאת מוות. והרבה איבדו את התמימות במילים הנבובות - סאלם וכו', אבל עדיין השאלה האם הכלל תקף גם כאן - האם האנטישמי הנוצרי אשר שונא את המוסלמי אשר שונא את היהודי - הוא ידיד היהודים ? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |