|
||||
|
||||
ה"פיסוק" שלי גרם באמת לחלק ממה שציינתי בסעיפים הראשונים להיראות קצת רחוקים מן העניין (וגם לתגובה להיראות וכחנית יותר ממה שהתכוונתי). למעשה רציתי להוביל לעניין התהליך ה"אבולוציוני" שבו חברות אנושיות מאמצות חידושים טכנולוגיים, ולכך הדוגמה של דיימונד מרכזית. נכון שהיום החברה משתנה בקצב הרבה יותר מהיר מבעבר (ולכן 100 שנה נשמע קצת לא רלאבנטי). א. אחרי שהדגשתי שהנושא הטכנולוגי הוא רק חלק מן העניין, אומר שגם בנושא הזה יש לי ספקנות לגבי מידת הידע שלנו. ב. השיח הטכנולוגי אומר לנו שהמכונית האוטונומית היא כבר לגמרי כאן מבחינה טכנולוגית. מצד שני, הסרטונים שראיתי מראים רכבים הנוסעים בסביבה מבוקרת מאד. זה מעלה מיד את החשד החזק שהטכנולוגיה עדיין לא בשלה. ג. ברכב אוטונומי באמת ברור מה נחסך, חלק ממה שקשור בממשק נהג-מכונה (החל מחלונות ומגבים וכלה בהגה ומראות). ההשערה שלי היא שאתה מפריז בעלות של החלק הזה ביחס לחלק המכאני (מנוע גלגלים תמסורת-כוח והיגוי). ד. מה שהופך מכונית לאוטונומית הוא 2 מערכות שנוספות: מערכת ניווט ומערכת ראייה. להבנתי, מע' הראייה היא הבעייתית. מעורר חשד שאין עדיין מידע רחב וברור לגבי הפיתרון הטכנולוגי (סורק לייזר, מערכת מצלמות, שניהם או משהו אחר). לכן גם קשה להעריך את שיקול התחזוקה והעלות של המערכת הזו. ה. לגבי מידת האי ודאות והערפול בעניין מערכת הראייה, יעיד הסכום הגבוה והעניין שעוררה עסקת מוביליי. אני חושב שדי בהיגיון בריא כדי להבין עד כמה המערכת הזו רחוקה ממה שנדרש למערכת ראייה של רכב אוטונומי. ו. הנחתי באופן בלתי מפורש שהרכב האוטונומי אינו מהפכני בנוגע למה שקראתי המערכת המכאנית. אך גם בעניין זה אני לא בטוח. זה מביא אותי לסוג מערכות נוסף בעל חשיבות ברכב האוטונומי והוא תחום מערכות הסיוע האוטומטיות לבקרה וניהוג. יש הרבה התפתחות וכסף בפיתוח של מערכות משנה אוטומטיות לניהוג. המערכות האלו מותקנות ברכבים הנהוגים החדשים ומשתתפים עם הנהג באופן שקוף בניהוג הרכב. לדעתי המערכות האלו הרבה יותר קרובות לנדרש ברכב האוטונומי מאשר המוביליי. האם מכוניות נהוגות מתקדמות אוטונומיות למחצה וחסכוניות, יתחרו בהצלחה ויחסמו את הרכב הרובוטי המלא? שוב, מי חכם ויידע? |
|
||||
|
||||
אני מסכים שחיזוי טכנולוגי הוא קשה. לי עצמי יש כמה כשלונות מפוארים בתחום. אבל יש זינוקים טכנולוגיים שכבר בתחילתו של התהליך ניתן לחוש בעוצמה שלהם. כך היתה מהפכת המחשב האישי בשנות השמונים. רק 48 אלף מחשבים אישיים נמכרו בעולם בשנת 1977, וכ 200 אלף בשנת 1978. בשנת 1982 כבר נמכרו 2.8 מיליון יחידות- רק 200 אלף מהן היו של IBM 5150 היקר , שהוצג בשנה הקודמת, אבל הוא קבע את הקונפיגורציה והארכיטקטורה הבסיסית שמשמשים את המחשב השולחני עד היום. בשנת 1988 כבר נמכרו 19 מיליון מחשבים אישיים בעולם. אני לא חושב שהיה מישהו בשנות השמונים שהיה לו ספק שהמוצר החדש הזה הולך לתפוס. אמנם לא היתה בהתחלה סטנדרטיזציה - מספר מעבדים שונים, מערכות הפעלה שונות ויצרנים רבים התחרו זה בזה, אבל היה ברור שלמחשב הביתי יש עתיד- גם כמכונת משחקים וגם כמכונה שמריצה יישומים רציניים, כמו עיבוד תמלילים וגליון אלקטרוני. לרכב האוטונומי צפויים קשיים בתחום הרגולטורי שלא היו נחלתם של מוצרים פחות קטלניים בפוטנציה, אבל עומדות מאחוריו חברות ענק בעלות הכיסים העמוקים ביותר על פני הפלנטה. |
|
||||
|
||||
אני זוכר מאמר משנות ה90 מעיתון "לדעת" (הגילגול הקודם של גלילאו) שנקרא "עלייתו ונפילתו של המחשב האישי" ובו המחבר טען שאנשים קנו מחשב עם כמה משחקים ולאחר שמיצו אותם המחשב ננטש כך שלדעתי זו לא דוגמה טובה |
|
||||
|
||||
משנות ה- 90 ? כנראה טעית בתאריך. אולי שנות ה- 80. בסוף שנות ה- 70 היו כבר מחשבים אישיים לשימוש משרדי (במיוחד אפל וקומודור) מה שהיווה הוכחה ליתכנות מחשב אישי למטרה משרדית (לא משחקים). בשנת 81 - IBM בנתה מחשב אישי פרקטי להמון מטרות ואז ברור היה שתוך מספר שנים יהיה מחשב אישי כמעט בכל עסק קטן. העתונאי שכתב על מחשב למטרת משחקים בלבד לא הבין מה קורה, עתונאים לא מבינים גדולים בטכנולוגיה. |
|
||||
|
||||
בשנות השמונים היתה בארץ פריחה של מחשבים אישיים שההורים קנו לילדים כדי "שלא ישארו מאחור" אבל שימשו את הילדים כמעט בלעדית למשחקים. קומודור, דראגון, ZX, אטארי, נקנו בשנים 84-88' בכמויות עתק בתצורת מחשב, טייפ1 ושני ג'ויסטיקים. מאוד סביר שבשנות ה 90, כאשר תואמי IBM הפכו למכונות נגישות ואמינות יותר2, מכונות המשחקים של שנות השמונים ננטשו לאנחות ולא שודרגו. _________ 1 ברוב המקרים כונן דיסקטים הכפיל את מחיר המערכת ורק משפחות בודדות הרשו לעצמן את מחירו. מידע אישי- עבדתי אז כמוכר מחשבים אישיים, אולי אחד מחמישים מחשבים מדגמים אלה נמכר עם כונן דיסקטים. על IBM מקורי אפשר היה רק לחלום אם לא היית מאיון עליון, התואמים הטאיוואנים היו מתקלקלים תוך שבועיים, וחובבי המחשבים הרציניים השקיעו באפל IIE. 2 וגם סגרו בזכות כח המחשוב המשופר את הפער שהיה להן כמכונות משחקים עלובות בשנות השמונים מול הקומודורים והאטארים הצבעוניים, הפוליפוניים ועם הספרייטים. |
|
||||
|
||||
סתם לידע כללי: אפשר עדיין לקנות מחשבי ספקטרום חדשים. הוא לא מגיע עם טייפ. במקום זה מקליטים את הקלטת לקובץ שמע (לדוגמה: FLAC) ושמים על כרטיס ה־SD. |
|
||||
|
||||
לא מזהה אותו :) להוא היתה מקלדת ריבועית עם לחצני גומי מצחיקים. |
|
||||
|
||||
אני מריץ על המחשב בבית אמולטור של ספקטרום והצלחתי לגרום לבן שלי לשחק בכמה מהלהיטים של שנות ה-80. |
|
||||
|
||||
זכורני שהיה לו לספקטרום מדמה-טיסה לא רע בכלל. שהיום שום איש תוכנה לא יכול לתכנת אפילו עשירית ממנו במשאבים של הספקטרום. |
|
||||
|
||||
יש עוד משחקים שקשה להאמין שהצליחו לדחוס ב-48K. למשל Lords of Midnight ומשחק ההמשך Doomdark's revenge. |
|
||||
|
||||
אם כבר מתחילים להיסחף לכיוון הסיפור של מל (The story of Mel), נתקלתי היום בסיפור בן 10 על משהו עם תוצאה עוד פחות מובנת. |
|
||||
|
||||
אני טובל את ידי פה ושם בלהיטי שנות התשעים בגרסתם לדפדפן אבל לא הצלחתי לעניין את הדור הצעיר. המשחק היחיד משנות השמונים שהצליח לעלות על המסכים בבית, גם אם לא שחזר את ימי תפארתו מהתחנה המרכזית, היה Galaga. זה קרה לפני כ 10 שנים בגרסת קופסת 50 משחקים הסינית ב 50 ש"ח. |
|
||||
|
||||
אני משתמש ב-ScummVM, חווייה טובה בהרבה מדפדפן. אהבו מאוד את הקווסטים של ראשית התשעים, כמו אי הקופים על כל גלגוליו, Hero's Quest, Kings's Quest 3, Gobliiins, Simon the sorcerer. את יומו של הטנטקל אפילו בן החמש וחצי סיים בעצמו (אחרי שהציץ באדיקות מעבר לכתף של אחיו). למשחקי שנות השמונים מומלץ להשתמש ב-DosBox, או בmame לאמולציה של ארקייד (זכו להצלחה: קרטקה, bubble bobble ו-wonder boy ii). |
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת "כמעט בלעדית למשחקים"? זה כמו לומר שהמחשבים של היום הם "כמעט בלעדית לגלישה באינטרנט" (טוב, ולמשחקים, הה הה). אני מחשיב כאחד משיאי קריירת התכנות שלי את המיון בועות שכתבתי בשפת מכונה על קומודור 64. |
|
||||
|
||||
לא היה להם אפילו מעבד תמלילים. מעטים מאוד היו מחוברים למדפסת. ההישג שלך בהחלט ראוי לציון. |
|
||||
|
||||
אכן. לא ידעתי שכשרכשתי (טוב, קיבלתי מהורי) מחשב אישי בשנת 83-4 הייתי רק בין מיליונים בודדים בעולם. לקראת סיום שנות השמונים, כשסיימתי תואר ראשון, כבר היה ברור כשמש שהמהפכה בעיצומה ולא תחזור לאחור. כך גם עם האינטרנט מאמצע שנות התשעים, והטלפונים הניידים החכמים כעשור אחר כך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |