בתשובה לקוזמו, 12/01/17 2:23
״Jew S A, Jew S A, Jew S A״ 691125
מעניין מאוד, אבל רק לדייק - בניגוד לכתוב בוויקי העברית, לא היה זה פריץ האבר שפיתח את הציקלון בה. האבר עסק בפיתוח גזים רעילים והיה מעורב בשלביו הראשוניים של המחקר שהוביל לציקלון בה, וכן נמנה עם מקימי החברה שפיתחה אותו, אבל הפיתוח וההמצאה עצמם הם מעשי ידיו של אדם בשם ואלטר הרדט.
״Jew S A, Jew S A, Jew S A״ 691227
בהמשך להודעת דובר הבית הלבן שון ספייסר - השאלה האם היטלר השתמש בנשק כימי בזמן מלחמת העולם השניה (מלבד השימוש בגז הציקלון שהוא גם כימי במשאיות הגז ובמחנות ההשמדה בהם הוא רצח מליוני יהודים ‏1) היא שאלה נכונה והתשובה עליה היא שהיטלר לא השתמש במלחמה בנשק כימי כנשק. ולא כי היטלר היה חסיד אומות העולם אלא מסיבות אחרות שכן אם הייתה לו היכולת לייצר נשק גרעיני ולהשמיד את כל העולם כולל את עצמו - היה גם היה משתמש בנשק זה.

בעוד שבמלחמת העולם הראשונה הגרמנים היו הראשונים ‏2 להשתמש בנשק הזה שהיה מבוסס על כלור (האבר היה אבי לוחמת הגזים והוא זה שהגה את רעיון הלוחמה הכימית ‏3),ושהופסק לאחר שבעלות הברית השתמשו בנשק יותר קטלני בפוסגן וגז חרדל שהיו יעילים פי כמה מכלור (נעשה בו שימוש ב1917 כנגד הצבא האיטלקי) מה גם שמסכות גז ניטרלו את כוחו של נשק זה - הרי שבמלחמת העולם השנייה לא היה שימוש בנשק זה למעט שימוש של היפנים נגד הסינים (בין השנים 37'-43') ומקרה חריג ולא מתוכנן באיטליה בדצמבר 1943 .אי השימוש בנשק זה נבע בעיקר לנוכח מאזן האימה שהצדדים הזהירו אחד את השני בנושא. ‏4

מצד אחר יש אשר יטענו ששימוש בנשק מכריע מציל חיי אדם כמו השימוש בנשק הגרעיני ביפן ומכאן השאלה מדוע השימוש בנשק הכימי על ידי אסד שהרג כמה מאות והשימוש בו בכלל אשר קטל כמה מאות אלפים ביתר המלחמות מעוררת בחברה מתח ועצבנות מאשר פצצות רגילות שקוטלות עשרות רבות של מיליוני בני אדם.

בעניין ממציא הציקלון B - אמת. Walter Heerdt נרשם כממציא במשרד הפטנטים הגרמני ב 1922 , אם כי כמדומני האבר זה האיש אשר הגה את הרעיון לשמר את החומצה הציאנית (חומצה פרוסית ?) בפחיות על ידי סיליקון . מכל מקום 'זכויותיו' של האבר על הרעל הזה לא נופלות ולו בשל העובדה שהוא היה הראשון בגרמניה להיות גרמני יותר מגרמני כדי לפתח כלי נשק כימיים גם כשהוא כבר זכה בפרס נובל על תרומתו בסינתזה של האמוניה ומשם פיתוח הדשן המלאכותי דבר אשר תרומתו לחיים אין לה שיעור עד עצם היום הזה - עדיין הוא המשיך לפתח דברים שביודעין ידע את הרע שבהן. ואנקדוטה נוספת בעניין - הרמן אמיל פישר [ויקיפדיה] חתן פרס נובל לשנת 1902 לכימיה התאבד על ידי ציאניד לאחר שגילה ששני בניו נהרגו במלחמת העולם ה1. את הטיפ איך מתאבדים בקלות הוא קיבל מהאבר - חתן פרס נובל לכימיה בעצמו - שטען לאחר מכן שהוא לא ידע שפישר מתכוון להתאבד כששאל אותו איך מתאבדים. הוא גם לא ידע שאשתו ( שאותה אילץ להתנצר )תתאבד ולמחרת התאבדותה הוא משאיר ילד בן 14 יתום לבד בבית ואץ רץ לו לעבוד בקווי החזית המזרחית כדי לפתח עוד נשק. וכדבריו - ' אין לי פנאי להביט ימינה או שמאלה , להרהר או לשקוע . מקנן בקרבי חשש איום שמא אכשל בנשיאת משא האחריות העצום , הרובץ על שכמי ..' ‏5 .

ועוד - לאחר המלחמה הוא מוכרז כפושע מלחמה,אך האישום מתבטל לאחר דין ודברים והוא חוזר לגרמניה ותוך כדי שהוא משתף פעולה עם חברי הוועדה המיוחדת לפירוק הנשק הכימי מטעם בנות הברית ובעוד המפקחים תרים אחר מצבורי הנשק הכימי בשטחה של גרמניה ( דז'ה וו לסוריה ואיראן בימינו אנו ) נחתמים הסכמים צבאיים סודיים בין גרמניה לספרד ובין גרמניה לברית המועצות בדבר הקמת מפעלים משותפים.אחד מהפרויקטים עם הספרדים היה ייצור ספרדי של רימונים אשר מכילים גזים רעילים ואשר שימשו אותם לדיכוי המתמרדים הקאבילים במלחמת מרוקו השנייה. הממונה על הפרויקט בספרד היה יוליו קוכרטאלר קרוב משפחתו של האבר ‏6.

-----------------

הערות-מקורות

1 השימוש בציקלון B היה במקורו לצורכי חיטוי חדרים בגדים שמיכות וכו' ולא לקטל בני אדם, בשלב מסויים בראשית 1940 עולה כך לפי עדויות לאחר המלחמה כי אחד העובדים מצא חתול מת בחדר שעבר חיטוי והוא שאל - למה שלא נשתמש בזה להרוג בני אדם ? וכך חזר הרעיון שעלה בתחילת 1939 ונדחה להשמדה המונית - שאול פרידלנדר-שנות ההשמדה -1939-1945 גרמניה הנאצית והיהודים - עמ' 670

2 למען הדיוק - הגרמנים לא היו הראשונים ולא האחרונים להשתמש בנשק כימי :

לפני מלחמת העולם הראשונה : במאה החמישית לפה"ס במלחמת אתונה-ספרטה נעשה השימוש הראשון בנשק כימי באמצעות גופרית מחוממת המעלה אדים . במאה השביעית השתמשו בה הסארצנים במאבקם נגד הצלבנים . במלחמת האזרחים בארצות הברית הוכנו פגזים שהכילו זרחן וגופרית . ב 1845 הרגו הצרפתים במרוקו אלפי קבילים באמצעות אדי גפרית.

לפני מלחמת העולם השנייה :
בין 35' ל36' האיטלקים טובחים באתיופים בפלישת איטליה לאתיופיה. בין 37' ל38' הטורקים טובחים בכורדים - 'טבח דרסים'.

לאחר מלחמת העולם השנייה:
המצרים היו הראשונים לטבוח בתימנים ,העיראקים טובחים שוב בכורדים ובאיראנים במלחמת איראן עיראק. והאחרונים בעידן האנושי : סוריה 2013,2017.

3 על כך הקיסר ויליהם העניק לו את אות צלב הברזל מדרגה שניה
4 ראה עוד בעניין זה - תולדות הלחימה הכימית
5 מצוטט אצל ינינה אלטמן - הוורוד הלבן עמ' 52
6 שם - עמ' 84
״Jew S A, Jew S A, Jew S A״ 691229
כמעט רציתי להגן חלקית במקומות שונים על ההצהרה הזו כי ידוע שהיטלר סלד מנשק כימי לאור התנסותו האישית.

אבל הניסוח האומלל בהצהרה הזו דיבר על שימוש בנשק כימי כנגד בני עמו. אף אחד לא עשה את זה במלחמת העולם הראשונה והשנייה. והדבר היחיד שהיה קרוב לזה היה היטלר.
״Jew S A, Jew S A, Jew S A״ 691235
האם הסונים המותקפים בסוריה הם בני עמו של אסד (העלווים) ? מסופקני.

בעניין היטלר - האמת היא שדווקא היטלר היה יותר ' רחום' אם אפשר להשתמש בביטוי הזה מסטאלין או מ-מאו דזה-דונג ששחטו את בני עמם מבלי למצמץ ובמספרים שלא יתוארו. היטלר לעומתם היה מלאך צח ובתול. היטלר לא היה רודן שנכפה על בני עמו ‏1 דבר שלא ניתן ניתן לאמר על סטאלין ומאו - או סדאם חוסין ואסד ויתר מנהיגי מדינות ערב.

אמנם לקראת סוף המלחמה היטלר סבר שיש להקריב את בני עמו כתג מחיר של 'תמות נפשי עם פלישתים' כמו שאמר לשלישו לענייני תעופה בדצמבר 44' 'לא ניכנע,לכולם לא ניכנע,אנחנו יכולים ליפול,אבל נגרור את העולם איתנו' . בסיסמאות היטלר היה נחרץ עד כלות - 'הכל או כלום', 'להחזיק מעמד עד חמש דקות לאחרי חצות' או בכך שאם העם הגרמני מפסיד לנחותים כמו הרוסים או הכושים האמריקאים הרי שהם לא ראויים לחיות וזאת כנגזר מהמחשבה הנאצית אשר טופחה מעל שנות דור. אבל לא רק בסיסמאות אלא גם היה ניסיון מה במעשים בדמות הצו מ 19.03.1945 שכותרתו ' צעדי ההריסה בשטחי הרייך' - אשר לפיו יש להרוס כל מתקן שהאויב יכול לעשות בו שימוש ובכלל זה מתקנים אזרחיים. וזאת בדומה למדיניות 'אדמה החרוכה' של סטאלין בתחילת ההתקפה הגרמנית . בפועל הצו הזה לא בוצע והיטלר ידע זאת ושתק. אלברט שפאר כתב לנוכח צו זה - ' אין לנו שום זכות בשלב הזה של המלחמה להורות על הרס שעלול להשפיע על קיום העם - חובה עלינו להניח לעם את כל האפשרויות להשתקם בעתיד הרחוק' - העם הגרמני השתקם ואפילו יותר מידי.

דוגמא ל'רחמנותו' של היטלר כלפי בני-עמו ביחס לרוסים- בכל מלחמת העולם השנייה נפסקו רק 35,000 פסקי דין שעונשם מוות לחיילי הוורמאכט בגין עריקה כאשר מתוכם יצאו לפועל רק 20,000 ‏2. לשם המחשה בצבא הרוסי הוצאו להורג מעל 160,000 חיילים בגין עריקה וזהו המספר הרשמי, מן הסתם המספרים הנכונים גבוהים יותר ‏3. (רק בקרב בסטלינגרד הוצאו להורג מעל 14,000 חיילים בפרק זמן של חודש) -מספרים זה לא כולל את מספר ההרוגים ב'גדודי העונשין'- סוג של הוצאה להורג בסיכויים של 99% למות - שמספרם נאמד מעל מליון חיילים. ביפן הוצאו להורג כ23,000 חיילים. בצד המערבי של הלחימה - המספרים שפויים : הבריטים הוציאו להורג 40 חיילים , הצרפתים 103 חיילים, האמריקאים קצת יותר - 146 חיילים.

ב12.02.1945 יצאה ההודעה של 'שלשת הגדולים' - רוזוולט הגוסס,סטאלין השועל וצ'רציל העייף וזאת בסיום וועידת יאלטה בחצי האי קרים ולפיה תנאי הכניעה הם : גרמניה תחולק ותפורז , פיקוח על התעשייה,העמדה של פושעי מלחמה לדין והוצאה המפלגה הנאצית מחוץ לחוק והטלת תשלום פיצויים. היטלר בתגובה אומר 'עוד כניעה אינה באה בחשבון - ההיסטוריה לא חוזרת'. ההיסטוריה כן חזרה וגרמניה נכנעה פחות מתשעים יום לאחר מכן. לאחר הפצצת דרזדן [ויקיפדיה] הציע גבלס להוציא שבויי מלחמה בריטים ואמריקאים להורג והיטלר תמך בזה אבל בפועל זה לא קרה -למעט טבח מלמדי [ויקיפדיה] - ברור הוא שאם היטלר היה מתעקש שזה יתבצע זה היה קורה , מה שמלמד שאחרי הכל הוא נשאר רציונלי וזאת בדומה לכך שבתחילת פברואר 45' היטלר טען שאם הבריטים יתקיפו את החיילים הגרמנים בגז הרי שהוא יורה להוציא להורג חיילים שבויים. הרציונל לשיטתו הייתה שיש להשאיר בני ערובה למשא ומתן עתידי. מה שלצערנו לא קרה עם היהודים שהיו בני ערובה ואף אומה לא רצתה לשחק איתו מול הקלף היהודי . ומכאן הבין שאם הם לא שווים - אז נוציא אותם להורג והוא הוציא אותם להורג - שישה מליון מבני עמו נרצחו ואף אומה לא עשתה דבר. היטלר בסוף היה חיה פצועה ומסוממת בסמים קשים שידעה שגורלה נחרץ מהר יותר ממה שהוא תכנן.

לסיכום : אם הסונים הם חלק מבני עמו של אסד, אז דובר הבית הלבן צדק. מאחר והם לא (לדעתי) אז הוא טעה. ומן הראוי שנאומים שמכילים קטעי היסטוריה יעברו עין בוחנת של היסטוריונים או לפחות של סטודנטים לתואר ראשון בהיסטוריה רלוונטית לנאום.

מקורות:
1 איאן קרשו - היטלר : היבריס 1889-1936 - הרהורים על היטלר - עמ' 23
2 שם - עמ' 232
3 ריצ'רד אוברי - מלחמתה של רוסיה - עמ' 179 : וכן , מרידייל קתרין - 'המלחמה של איוואן' עמ' 155

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים