בתשובה לאריק, 04/04/17 13:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בקצרה, מצטער מראש. א. אנחנו ישראלים וממהרים להגיע לתכלס. אין לנו זמן מיותר לברר הקשרים ואספקטים בסוגיה. התיוג נועד לקצר תהליכים ולדעתי ברוב הזמן הוא אכן כדאי ויעיל. בדיונים בדרך כלל התיוג מלהיט את השיח והטיעונים עוברים לגופו של הדובר וזה פחות טוב. ב. אני לא מוצא קשר בין אובדן אמון במוסדות המדינה לדיון מושכל ומהנה. הרוסים כתבו יצרו ושוחחו במשך עשורים סביב בקבוק וודקה על עניינים ברומו של עולם ללא טיפת אמון במערכת. גם הסינים והערבים ובטח שהיהודים עוד בטרם חזרנו למולדת. מעבר לכך, הדגמת יפה את סעיף א' וזה בסדר. כולנו בני אדם או לפחות רובנו. ג. רעה אמיתית. גם לי נדמה שבימינו האמת כבר לא חשובה אלא האמונה. קל לזהות את הגופים שמפיצים את הפרקטיקה. מדובר באותם יועצים צללים, פרסומאים, לוביסטים, חלק ניכר מהתקשורת וארגונים פוליטיים מכל צד. מבחינתם האמת חשובה כל עוד היא משרתת את המטרה אבל האמונה היא שמניעה את האנשים למטרה ואם יאמינו ב''אמת שקרית'' זה לא נורא. מיכל האמונה עוד יתפוצץ לנו בפרצוף. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דיברת במקום אחר על תנ"ך. אני זוכר הופעות רבות בערוץ היחיד של יוסף בן שלמה [ויקיפדיה], וגם כמה של ישעיהו ליבוביץ. לא הדוברים עמדו על הפרק אלא דבריהם, וגם אם הרייטינג לא היה מי יודע מה לעומת "מבט" השיח גבוה המצח כובד. עם סבלנות לפיתוח הנקודה, בלי תיוג (הרי בן שלמה וליבוביץ' ייצגו הפכים גמורים מבחינה פוליטית), ועם אהבה גדולה לרעיונות והעברתם. לא היו מירי רגב שתשפיל את הדיון גבה המצח ולא רני רהב שיטאטא אותו, ולא אורן חזן שיעשה קרקס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה את השינוי הגדול שהתרחש במהירות שסביבנו ובתוכנו. קצב איטי מביא לשיח אחר ותובנות אחרות. כיום אני חושש שגם אם העולם יעצור לשבוע הקצב השפוי לא ישוב לחיינו. המהירות הריגוש הווליום ושוב האני שצריך ריגוש. זה סוחף למקום רע ואין דמות ציבורית שתהווה עוגן. באף מחנה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |