בתשובה לנמר עתידות, 24/02/17 0:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
>> בגדול העקרונות והערכים בכל הקבוצות די דומים לפעמים כן ולפעמים לא. מצד אחד נכון שערכי הצדק הבסיסיים המתנגדים לעושק טבועים במין האנושי כולו, יש שאומרים מלידה. מאידך ישנן השקפות שונות אפילו לגבי ערכים בסיסיים כמו זה המתקרא בהפרזת מה "קדושת החיים". הערכים שמופיעים בהכרזת העצמאות הם לא טריוויאליים: - זכותו הטבעית של העם היהודי להיות עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית - יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל - שוויון זכויות חברת ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין. - חופש דת, מצפון(!), לשון, חינוך ותרבות - עקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות >> ואין שום סתירה מהותית בין הכתוב לציבור. לפעמים יש. לפעמים הציבור לא רוצה לתת שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה. לפעמים הציבור לא רוצה לתת חופש דת, מצפון, חינוך ותרבות. לפעמים הציבור לא רוצה לתת את הזכות להליך משפטי הוגן. וראה שלא מדובר כאן על ציבור מסוים, אלא על ציבורים שונים בזמנים שונים. עורכי הלינץ' בקניון בבאר שבע הרגו בנאדם חף מפשע כי לא רצו לתת לו את הזכות להליך משפטי הוגן. מצד שני גם נאורות למינהן לא רצו לתת לנשיא קצב הליך משפטי הוגן. אני זוכר את ההתלהמות של דבורית שרגל, או שם בלתי אפשרי דומה, שכותרתה "אשם! אשם! אשם!" עוד בטרם נפתח המשפט. >> תפקידם לפרוס ולפרש את דבר ורוח החוק כפי שקבעו נבחריו. אין להם מנדט, גושפנקה, היתר ציבורי או שלטוני לפרש את החוק כראות עיניהם ובטח שלא לחבל במשילות הנבחרים אלא אם הדבר מנוגד לחוק. מסכים במאה אחוז. >> השופטים שכחו שהציבור הוא הלקוח ואם ממעשיהם לא עולה תחושת צדק השמיימה זו אשמתם. לא בהכרח. אפילו שופט שמרשיע את זדורוב בעיקר על סמך הודאתו, ולא עולה מכך תחושת צדק השמימה, לא יכול לפעול אחרת. הציבור הוא הלקוח אבל במקרה הזה הלקוח לא תמיד צודק. >> השופטים מעלו בתפקידם והפסיקו להפיץ תחושת צדק. לא מדובר בפעם או פעמיים. במשך שנים עיוותו השופטים את החוק ועסקו בשלל עניינים פוליטיים לא להם. אתה מביא דוגמאות שונות ואני לא מסכים עם כולן. קצרה היריעה. לדוגמה אתה מביא את הכשרת הפגיעה בזכויות האזרח בחוק יישום תוכנית ההתנתקות [ויקיפדיה]. יש לי ביקורת על בג"צ שהכשיר את איקרית ובירעם, אבל בג"צ שהכשיר את איקרית ובירעם קל וחומר שיכשיר את תכנית ההתנתקות. זה קל וחומר מהסרטים. לא פוליטיקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים הציבור לא רוצה לתת את הזכות להליך משפטי הוגן. וראה שלא מדובר כאן על ציבור מסוים, אלא על ציבורים שונים בזמנים שונים. אתה מביא דוגמאות שונות ואני לא מסכים עם כולן. __________________ שוב אנחנו מסכימים על הרוב והפרטים הקטנים דורשים מגילות. הנקודה העיקרית היא שרוב הזמן רוב "הציבורים" רואים עין בעין את רוב ביטויי החוק או במילים אחרות חולקים עמדה מוסרית או מצפונית שמשפיעה על תחושת הצדק. אין ויכוח שישנם ציבורים שלפעמים מקבלים מרמרת מהפסיקות אבל אני בכוונה מתייחס לתמונה הגדולה שבה עד לאחרונה הלקוח הביע שביעות רצון בשל תאימות בין בית המשפט לעמדותיו (ציבורים). אני טוען שבעיני הציבור שאותו ניתן לכנות הרוב, בית המשפט השתלט על מוקד כוח והפך אותו לזרוע פוליטית. אם תחושת הציבור מבוססת ומגובה זה בכלל לא משנה. הצדק אינו חלק מחוקי המשחק הפוליטי ולכן מעמדו נחות ממשחק החוק של בית המשפט. אם בית המשפט היה מעוניין להפיץ תחושת צדק הוא יכל לנתק את עצמו מהמגרש הפוליטי. העמדה שלפיה הכל שפיט ולשופט הזכות לדון ולפסוק בכל עניין -מעבר לכך שהיא שטות מעשית או נטולת הגיון וחוכמה אפשרה לבית המשפט לפעול במגרשיהן של הרשויות האחרות ולהפריע למשילות במידה מוגזמת. אני רוצה להזכיר שהקרן לישראל חדשה על מלגותיה, הפסיקות בנושא אדמות, הקשרים האישיים ומשפחתיים, החלוקה לאסכולות, הקומבינות בוועדה ושאר גילויי הנאורות הם שהביאו את מעמד בית המשפט למקומו הנוכחי. הפניית האשמה לימין לאחר שהקרן לישראל חדשה עסוקה עד למרפקים בהרס ערוגת הדמוקרטיה במשך עשרות שנים היא צביעות ממעלה ראשונה וגם קצת יותר גרוע. כדי שלא נשקע עמוק בפוליטיקה ראה את תגובת הציבור בתיק זדורוב. על מה המהומה באמת? רושם עז של התנהלות בעייתית. כי בסוף הציבור מעבר לימין ושמאל מחפש צדק. הציבור לא רצה להעיף את השופטים לכל הרוחות רק בגלל "מעידה קטנה". שום הסתה לא הפכה את המוסד למסריח מהראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכל'ס אנחנו מסכימים עד שזה מגיע לפוליטיקה. אני מסכים עם הטענה שלך שבעיני ציבור גדול (ולא נדקדק אם הוא הרוב או לא) בית המשפט השתלט על מוקד כוח והפך אותו לזרוע פוליטית. אבל בניגוד אליך אני חושב שזה כן משנה אם תחושת הציבור מבוססת ומגובה. בדקתי לפני שנה-שנתיים את תאריך ומקום הלידה של שופטי העליון ומצאתי אחידות מאוד מרשימה ולא פרופורציונלית לאוכלוסיה הכללית. המון ילידי ירושלים ותל אביב. בדקתי עכשיו שוב ומספר הירושלמים ירד אבל מספר התל אביבים רק גדל. מרים נאור 1947 ירושלים אליקים רובינשטיין 1947 תל אביב סלים ג'ובראן 1947 חיפה אסתר חיות 1953 הרצליה (גדלה באילת) חנן מלצר 1951 תל אביב יורם דנציגר 1953 ישראל (אין פירוט, אני מנחש תל אביב) ניל הנדל 1952 ארה"ב עוזי פוגלמן 1954 תל אביב יצחק עמית 1958 תל אביב צבי זילברטל 1952 ירושלים נעם סולברג 1962 חיפה אורי שהם 1948 עיראק דפנה ברק-ארז 1965 ארה"ב מני מזוז 1955 תוניסיה ענת ברון 1953 תל אביב אבל מי קבע שהשופטים צריכים להיות נעולים במפתח כזה או אחר? אי אפשר לשאול למה אין שופט בן שלושים וחמש בעליון כמו שאי אפשר לשאול למה אין שופט יליד בריה"מ לשעבר, או יליד תוניסיה. אופס, יליד תוניסיה יש. >> העמדה שלפיה הכל שפיט ולשופט הזכות לדון ולפסוק בכל עניין -מעבר לכך שהיא שטות מעשית או נטולת הגיון וחוכמה אפשרה לבית המשפט לפעול במגרשיהן של הרשויות האחרות ולהפריע למשילות במידה מוגזמת. תראה, גם אני מתבאס מהמשפטיזציה שעוברת על המדינה וכתבתי על כך כאן באייל, אבל בג"צ לא לקח את הסמכויות האלה בעצמו- הכנסת נתנה לו אותן ביודעין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתפיסתי עדיף ששופט בעליון יהיה מבוגר ולא צעיר ובעיקר כזה שיודע שהוא בן תמותה. המיקום לא מפתיע וגם לא השבט. זה לא משנה אם הנכבדים לשעבר לקחו את הכוח השלטוני בכחש או קיבלו ממח"ש. יש להם תפקיד מוגדר בקונסטלציה הדמוקרטית הציונית והם חורגים אותנו. תראה איך אתלטיקו מבטלת את הקישור של ברצלונה. אין כדור אבוד ומאבק מיותר נלחמים כל הזמן בכל מקום. ה-300 של עולם הכדורגל. פשוט תענוג. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |