 |
התשובות לתמיהה של ליאורה אמיתי טמונות בקדושת הנגב, בקרנות הסביבתיות, בבועה התלאביבית, ובמודל הון נוניתון.
מי שמכיר את מפת ישראל יודע שלא נשארו מקומות פנויים ומדובר בקדימות לאור צפיפות אוכלוסיה, תנאים ונסיבות. המקום ההגיוני לאחסן חומרים מסוכנים (ותחמושת מסוג אללה יתסתור) הוא הדרום הפרוע שנהנה מאכלוס דליל לצד היתכנות קלושה לפיתוח מאסיבי שיביא להקמת ערים צפופות. מיקום נכון לסכנות כמו במקרה של רמת חובב ושטחי אימון לא יכול להתקבל כיום כי מבחינת התקשורתאים הנגב שייך לערבים. אגב ערבים, מי ששוקל להפגיז את מיכל האמוניה (ואתרים רגישים אחרים) ולהביא לאסון קולוסאלי מורתע מכך שישראל תגלה את זהותו ותזביר לו ולאחרים שעל שטויות משלמים ביוקר.
לארגוני הסביבה העשירים בישראל יש אג'נדה שלא קשורה בהכרח לסביבה. אג'נדה שמוכתבת בעיקר ע''י הקרן בעלות הקרניים. כשלא מדובר במניעת הקמת יישוב יהודי חדש את ארגוני הסביבה הנגב לא מעניין. גם לא הים ומקומות שהייהוד מתרכזים בהם. אך הפלא ופלא, כשתכנית מסויימת עלולה להשפיע על קשרי אדמה-ערבים הקרנות הסביבתיות נעמדות על הרגליים האחוריות ועותרות ומקבלות אייטמים תקשורתאים למכביר. סיבה נוספת שבגינה אופציית הנגב נגנזה.
הבעיה הנוספת היא הבועתיות התלביבית התקשורתית. נושא שלא נוגע אליה ישירות לא מעסיק אותה ברוב המקרים. הצפון והדרום מסוקרים כחוצלארץ. החומרים שהצלחתי לפרסם התקבלו באדישות ובבורות שהדהימה מצד העורך ''הסביבתי''.
הנוניתון לא לבד. ההשערה הלא מבוססת שלי נוגעת לטיב התוצר התקשורתי. כל ידיעה, סיקור (או ההתעלמות) פעילותו של תאגיד שמגלגל מאות מליונים וצפונה מושפעת מאינטרסים ואינטרסנטים, לוביסטים, יחצני''ם, עוכרי דין ובעיקר מחלקת המכירות של הערוץ או העיתון. למעט גיא רולניק שנראה שסיכן חוזי פרסום משמעותיים אני בספק אם כלי תקשורת כלשהו שפעילותו תלויה בבעלי התאגידים יחשוף בפני הציבור עוולות וסכנות. יונה להב לא לבד.
כיזם ופעיל סביבתי לשעבר שזכה לכתף קרה מארגוני ''הסביבה'' והתקשורת (למרות שקיבלתי במה) אך זכה לראות את חזונו מתממש לאחרונה (ע''י אחרים) אני מוריד בפני ההתמדה והנחישות של הגברת את הכובע. בעיני היא נאבקת בבלתי אפשרי וזה מכובד ומעורר מחשבה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש