בתשובה לערן בילינסקי, 06/05/02 20:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הקריירה שלי בתחום המשקאות היא ארוכה ומרתקת. בתחילת העשור הנוכחי ניסיתי להריץ את עצמי לתפקיד שר המשקים ("תה רותח בשרב לחיכי לא יערב", זוכר?). המצע שלי כלל את השבת השוופס קולה והקריסטל קולה למדפי המרכולים, הענקת פרס ישראל ומועמדות לנשיאות לממציא הזיפ (בייחוד הזיפ לימונד ששתיתי באותו היום) ועוד ועוד אולם כיוון שאף מפלגה לא הסכימה לצרף אותי לשורותיה בחרתי בתוכנית ב' והצעתי את עצמי לתפקיד יועץ מיוחד לבורקס שתייה קלה ונושאים שהשתיקה יפה להם במשרד ראש הממשלה ואכן כיהנתי בתפקיד במשך מספר שבועות. הרומן שלי עם משרד ראש הממשלה הגיע לקיצו כשהתלוננתי על כך שאינני מקבל שכר תמורת עבודתי הפורייה ודרשתי לקבל אישור כניסה רשמי מאחר שהכניסה למשרד בכל בוקר דרך החלון של השירותים גרמה לי לכאבי גב. יש לי זיכרונות יפים מהתקופה. למשל היום שבו אריק ביקש ממני לסדר בורקס כבש בישיבה של המטבחון המדיני המצומצם (הבאתי לו קובה והוא היה מאוד מרוצה רק התלונן שהבצק עלים של לא מספיק פריך). או הפעם ההיא שעומרי ביקש שנסדר לו בורקס גורגנזולה עם איזה גזוז מרלו לפגישה עם ערפאת (גנבתי מהמקרר בלשכה של עוזי לנדאו). "הזיכרונות כלואים בי כבועות בבקבוק קולה שנשכח בשמש." (י. פופק זכרונות 2002) |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |