|
||||
|
||||
זה כנראה בגלל ההנגאובר, אבל חצי מהתגובה שלך חלפה בזמזום מנועים מעל ראשי. כיוון שתגובות שקראתי יורדות לתהום הנשיה לא נותר לי אלא להגיב. חשבתי על זה שיש המון אנשים (הרושם שלי הוא של כמות הולכת וגדלה גם כן), שנפגעים מכך שמאן דהו לא מסכים איתם. הרציונל, כפי שאני מבין אותו הוא - הדעה שאני מחזיק בה נכונה באופן אבסולוטי (כלומר, בעצם אינה דעה אלא אמת יסזדית) - לפיכך כל מי שחושב אחרת הוא או אידיוט מושלם או זדוני. - כיוון שהראו בשירה וריקודים שאינם אידיוטים מושלמים הם חייבים להיות מונעים על ידי אג'נדה הרסנית של כוחות השחור. כשמדובר באנשים דתיים השלב הראשון מובן. הרי ביסוד המהות של היאחזות בדת יש הצמדות לאמיתות נצחיות. אבל כשהדוברים אנשים לא דתיים אני תמה מה המנגנון שפוגע בהם כל כך. מה הופך באופן אוטומטי את מי שמביע דעה מנוגדת לשלהם לנציג של הבוגדים המרושעים? |
|
||||
|
||||
לא ברור לי למה אתה סבור שדת צריכה לשנות משהו בתרכובת הזאת. אנשים שונאים שנאה יוקדת ורואים במי ששונה מהם שטן כי זה משרת את תמונת עולמם, מחמם אותם בלילות הקרים ועוזר להם לקום בבוקר. בנוסף לכך הם מאמינים בשני דברים נוספים. האחד הוא שהנושא במחלוקת הוא חשוב ובוער. והשני הוא שהם והאוכלוסיה סביבם במצור. לכן מי שפועל בניגוד לשיקול דעתם נתפס בעיניהם כמסוכן, כי הנושא קריטי והמצב קריטי. זה לא מה שכתבתי עליו אבל כשי, קבל צו הפיוס בגירסתו האמריקאית. טוב, זה התאפשר בזכות קיומו של אוייב משותף. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |