 |
נתרגם ללשון עקומות ביקוש והיצע: ירידת הביקוש - עקומת הביקוש זזה שמאלה; ירידת ההיצע - עקומת ההיצע נעה שמאלה. הוא טוען שיש קשר פונקציונלי בין עקומת הביקוש ועקומת ההיצע. הנקודה היא שבעיקרון אין קשר - זה מקור התובנה שבמודל כולו. אם היה קשר פונקציונלי בין העקומות היינו מאבדים את התובנה הבאה: כאשר הביקוש עולה המחיר והכמות עולים, וכאשר הביקוש יורד - המחיר והכמות יורדים.
ואני מרשה לעצמי להעתיק מויקיפדיה אבחנה חשובה: "חשובה ההבחנה בין "שינוי בהיצע", היינו הגדלתו או הקטנתו, שפירושו הצעת כמות גדולה או קטנה יותר של מוצר בכל מחיר נתון, וביטויו הגרפי בתזוזה ימינה או שמאלה של עקומת ההיצע; לבין "שינוי בכמות המוצעת" שפירושו תזוזה על עקומת ההיצע הקיימת לעבר נקודה אחרת המייצגת כמות גדולה או קטנה יותר, ללא שינוי בפונקציית ההיצע."
כאן מקור אי ההבנה לדעתי. כאשר הביקוש יורד, הכמות יורדת. ברור שהיצרנים מיצרים פחות, או שחלקם פרש לחלוטין מן השוק. אבל האסטרטגיה שעקומת ההיצע היא האילוסטרציה שלה, לא משתנה.
לפעמים יש קשר בין העקומות, אבל הוא עקיף ומחייב הסבר מיוחד על התנאים הכלכליים או הטכנולוגיים בשוק מסויים. נניח שבשוק מסויים היצור מבוסס על קווי יצור גדולים ויעילים. הביקוש יורד וכתוצאה מכך קווי היצור הגדולים אינם כדאיים יותר בגלל העלויות הקבועות הגדולות. חלק מהיצרנים פורש מהשוק, והיצור עובר ליצרנים קטנים המפעילים שיטות פחות יעילות. במקרה כזה תהיה השפעה על עקומת ההיצע בגלל השינוי הטכנולוגי, וקשה לחזות מראש מה יהיה המחיר.
כותב המאמר לא סיפק הסבר לשינוי בעקומת ההיצע, מלבד הטענה שהקבלנים מכירים את השוק. זה לא הסבר משכנע מפני שהמודל מבוסס על ידע מושלם.
לסיום, אני לא טוען שהוא לא צודק, יתכן שהאינטואיציה שלו נכונה ויש לקבלנים תכונה תרבותית שהם מפסיקים כמעט לחלוטין את הבניה בכל פעם שיש חשש לירידה בביקוש. צריך להסביר מדוע יש תגובת יתר כזאת.
אתה מבין, מה שהוא ואמר שקול למצב שבו שהיצרנים מזהים שצפויה עליה בביקוש, כתוצאה מזה הם יכנסו לבולמוס תמידי של יצור, ובסופו של דבר כתוצאה מהצפת השוק יווצר שיווי משקל חדש שבו המחירים יהיו נמוכים יותר מאשר היו לפני העליה בביקוש. זו כמובן לא האינטואיציה המקובלת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש