 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל שאלה: מישהו מכם **שיחק** בקארמאגדון? מישהו השתתף פעם ב LAN party ? מישהו פעם חיסל וירטואלית את החברים שלו בזירה של קוויק 3 או קאונטר סטרייק? מהתגובות כאן, אני מניח שלא (ותקנו אותי אם אני טועה...). גם עורכי הסקר לא ממש מכירים את החוויה של מישחקי מחשב והם קיבלו תוצאות כאלו כי לא ממש ידעו מה הם שואלים. יש מידה גדולה של פטרוניות בניסיונות של אנשים מבוגרים שלא שיחקו מימיהם להבין ילדים שאוהבים מישחקי מחשב. בשביל הרבה ילדים ונערים מישחק מחשב הוא דרך להתבטא, עוד משהו שאפשר להצטיין בו. אני לא חושב שזה רע אם ילד (או מבוגר...) יכול להזדהות לכמה שעות עם לארה קרופט או מאקס פאיין ולהלחם כנגד כל הסיכויים באוייבים בלתי אפשריים, ואני גם לא חושב שזה רע אם ילד יוכל להרגיש סיפוק מזה שהוא מנצח את כל החברים שלו ב Tekken . העולם היום אלים יותר מהמון סיבות (רוצים דוגמא פשוטה? כמה ילדים פלסטינים שיחקו בדום?) ואני חושב שמישחקי מחשב אלימים (וגם סרטים אלימים...) הם תוצאה הרבה יותר מאשר גורם. נ.ב. הערה אחרונה על קארמאגדון: המטרה במישחק היא לנצח במרוץ. לנצח אפשר אם מסיימים ראשונים או אם מחסלים את היריבים ונשארים היחידים במירוץ. דריסת אנשים נותנת נקודות ו power-ups , אבל לא *חייבים* לדרוס אנשים כדי לנצח. עם זאת אני לא מכיר אחד ששיחק קארמאגדון ולא נהנה לדרוס אנשים. כותבת המאמר גם לא יודעת שבקארמאגדון - כמו בעוד המון משחקי מחשב אלימים - יש מידה גדולה של הומור עצמי. למשל בקארמאגדון מקבלים גם נקודות על התרסקויות אקרובטיות וחלק מה power-ups גורמים לרכב לקפוץ כמו כדור גומי או לאנשים להפך לרזים או לגמדים... ילדים מבינים היטב את ההומור הזה, שחוקרים מדופלמים לא מסוגלים להבין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה לא מבין זה שהן מפתיעות רק משום שהן מנוגדות למחקרים שנעשו עד היום. ולשאר דבריך: ראשית, כדי לדעת על מה אני מדברת טרחתי לשחק קארמגדון, קווייק, דלתא פורס, אליס ודום. למזלי, רובם לא דרשו ממני פעילות מחשבתית מאומצת כך שהסתדרתי עם הדברים. שנית, השאלון נוסח מתוך שיחות עם ילדים בטווח הגילאים הנחקר. תהייתי היא האם אותם מבוגרים שמשחקים במשחקי מחשב באמת יכולים להיכנס לנעליים של ילד עד כדי אינטרפרטציה של תחושותיו? בשביל הרבה ילדים ונוער המשחק הוא העברת זמן, נושא לשיחה, מקור להישגים וסיפוק וכן הזדהות עם גיבורים וירטואלים. זה לא רע בכלל. מעולם לא חשבתי שזה רע. למעשה, זה בדיוק מה שמאשש את עליונות גישת הקתרזיס על פני העוררות - היכולת של הילד לשחק שוב ושוב והתכונה החיובית של המשחק להשתנות מפעם לפעם ולאפשר דרכים וטכניקות חשיבה שונות. בנוסף, אני לא מדברת על אלימות לאומנית אלא על אלימות חברתית. מהסוג שבו נכללים רוצחיו של דרק רוט, רוצחיו של אסף שטיירמן ו*לא* נכללים רוצחיו של אופיר רחום. ציינתי את המצב הבטחוני כמשפיע על מצב הרוח הלאומי ותו לא. משחקים אלימים על רקע לאומני הם שכיחים משום שהם למעשה בונים מסגרת של טוב ורע וכאן ההבדל המהותי שבין קאסל וולפנשטיין ובין קארמגדון. לכמה שחקני קארמגדון באמת אכפת מסוף המירוץ יותר ממספר הנקודות שנצברו? כמה ילדים רואים את ההיבט ההומוריסטי שבדריסת אישה הרה תוך צוקהארה לאחור? כמה ילדים מושפעים מהגרפיקה והצלילים הנלווים? כמה מבוגרים שמתייחסים למשחק בהומור באמת נוהגים על הכביש בזהירות לאחר כמה שעות משחק? ניתן להשוות את הדברים לסערה הציבורית האחרונה - משחק המתאבדים. לרגע אחד זה נראה לכולנו מגניב למדי להתפוצץ באמצע קניון. ההומור השזור בניאונסים שבתוך המשחק, לא מקהה את ההומור המעוות שבדריסת חפים מפשע. גימוד התופעה והפיכתה לשעשוע לא פותר את הבעיה. בכל אופן, זו דעתי האישית ואין היא קשורה לעובדה שאכן, משחקים אלה לא יעלו רמת אגרסיביות ואלימות בילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימת המשחקים הנ"ל לא מיצגים את תעשיית המשחקים בהצלחה מרובה. הם חלק מאוד קטן מתוך ז'אנר של משחקים אשר שמים דגש על אקשן ותגובות מהירות (ולכן לא מצריכים מחשבה מרובה). קוויק=דום אותו משחק בשינויים קוסמטיים. קרמגדון - משחק מאוד מקורי ושונה אשר לא מיצג דבר מלבד את עצמו. דלתא פורס - רב השווה בו על השונה מקוויק/דום. אליס - משחק פלטפורמות תלת מימדי אשר די זהה למשחקי פלטפורמות מלפני 10 שנים במשחקיות שלו (ההבדל טכנולוגי בלבד). משחקים הדורשים חשיבה הם אומנם נדירים יותר, אך נמכרים ופופולריים יותר ממשחקי אקשן. יש משחקי מחשב שיגרמו לעשן לעלות מראשו של חכם המתחסדים בפורום זה. (יש משחקים שההתמקצעות בהם דורשת רמה מנטלית לא פחותה מזאת של משחק השח-מט). "כמה ילדים רואים את ההיבט ההומוריסטי שבדריסת אישה הרה תוך צוקהארה לאחור? כמה ילדים מושפעים מהגרפיקה והצלילים הנלווים?" אלו בדיוק השאלות שהמאמר שלך והמחקר לא מצליחים להתמודד עמן. כאשר הוא(המאמר) עונה עליהן הוא עושה זאת באופן מגמתי ובלתי מנומק, ובמקרים אחרים הוא פשוט לא מספק כל תשובה. "כמה מבוגרים שמתייחסים למשחק בהומור באמת נוהגים על הכביש בזהירות לאחר כמה שעות משחק?" השאלה נשאלה כשאלה רטורית אשר כביכול התשובה עליה ידועה לכל. אמרתי כבר מגמתיות? תפקידו של זה שטוען את הטענה האבסורדית שמשחק בקרמגדון משבש את נהיגתו התקנית של השחקן במציאות, הוא לבסס את הטענה ולא רק להגיד : "זוהי דעתי האישית". אחרת לטענה הלא מבוססת : "קרמגדון משפר את נהיגתו של השחקן במציאות, זוהי דעתי האישית" יש משקל תקיפות זהה. "בכל אופן, זו דעתי האישית ואין היא קשורה לעובדה שאכן, משחקים אלה לא יעלו רמת אגרסיביות ואלימות בילדים." המממ... עובדתית הם לא יעלו את רמת האגרסיביות והאלימות בילדים... אז מה היתה הבעיה בדיוק ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכן, כנראה שאין לזה קשר למשחקים שאתה משחק. גם בלעדיהם אתה תהיה כזה- תוקפני, ומתחכם (אבל לא חכם). לך תתלמד עוד קצת. ותשתדל לא להידרס בדרך, אפילו לא בצחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לך תתלמד עוד קצת. ותשתדל לא להידרס בדרך, אפילו לא בצחוק." כנראה שמשפט זה הוא סימן לחוכמה צרופה ובלתי מתחכמת. אם כבר אני מסווג כתוקפני... אז יאללה... כמו שאסתי הגיבה להודעה בעלת אופי דומה מאייל אלמוני אחר(לגופו של אדם ולא לגופו של עניין) : "לך לעזעזל" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני על האתר הזה כמעט שנה בהפסקות, ובכל התקופה הזו, "האלמוני" היה אחד האנשים הכי תוקפניים וגסי-רוח בסביבה - לא כמוני (שאומרת לפעמים גם דברים גסים בשביל להצחיק ובהומור), אלא בצורה הכי מתחסדת, חסרת-הומור ואידיוטית. עאלק, נמאס!! עכשיו - הטענה, כאילו קרמגדון גורם לנהגות, כביכול, שידרסו גם במציאות, היא אידיוטית בול כמו השטויות שאומרות גוז'נסקי והחברות שלה - שלפעמים גורמות לי לצרוח, על השימוש שהן עושות בתואר המופלא והאלוהי "פמיניסטיות" - שכביכול, אם מישהו צופה בפורנו - או אפילו קורא סיפור סקס חביב - הוא מיד יצא ויאנוס, או לכל הפחות - יהיה סלחני יותר כלפי אנסים, בגלל איזושהי "התניה" מגוחכת. נשים בוגרות יודעות, לרוב, להבדיל בין דמיון ופנטזיה, לבין החיים האמתיים. ויודעות גם להתייחס במידה הנכונה של הומור לדברים (כן - *גם* "הומור שחור"... אוה, אגב: מישהי פה צפתה בסרט המדליק, השמימי, האלהי, הבורא והמגניב "מת לצעוק"? *אחלה* פרודיה שבעולם!). בגיל שבו נשים מקבלות רשיון, הן כבר בוגרות מספיק להבחין... ואם לא - נו, תמיד יש מקומות מתאימים... דורית. * עקב מגבלות שפתנו החמודונת, יש להבין את הכתוב בלשון נקבה כמתייחס לשני המינים - ועם בעלי כרומוזום Y האומללים - הסליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי למנוע את הטעיית הציבור - ''האייל האלמוני'' אינו כינוי של אחד המשתתפים, אלא הכינוי המוצמד אוטומטית לכל מי שאינו מציין שם או כתובת דואל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי עוד אף פעם לא הבין את מהות הכינוי "האייל האלמוני"? http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=635&rep=30... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יפה. בתחילה אתה טוען כי אסור לתת לילדים רשימת משחקים בנויה מראש ולאחר שמראים לך שלא נעשה כדבר הזה אתה רוטן על כך שאותם משחקים לא מייצגים. לפיכך, אתה מוזמן לחנך את הדור הבא בעצמך. המחקר לא עסק בהיבטים הומוריסטיים כאלה ואחרים של משחקים. גם לא בבדיחות שואה, גם לא בקראסטי הליצן, איצ'י וסקראצ'י, תום וג'רי וכל אותם סרטי אנימציה. הוא בדק האם משחקי מחשב הכוללים תכנים של יריות, מכות והרג אחרים קשורים להתנהגויות אגרסיביות של ילדים. התוצאות הראו שלא. אם הייתי מגמתית, סביר להניח שהייתי מחפשת להטות את התוצאות למוכר והצפוי מראש ולא שוברת את הראש בהסבר תוצאות חדשות שהעיגון המתודולוגי להן דל יותר. השאלה בנוגע לקרמגדון אינה רטורית כלל. למיטב ידיעתי (כפי שכבר ציינתי באחת מהודעותי) המשחק השפיע על כישורי הנהיגה של כמה וכמה מבוגרים בעלי רשיון - וזאת מתוך הדיווח העצמי שלהם. מנין לך הבטחון הגדול שהדברים אינם כאלה? בהערותי טרחתי לציין כי מדובר בדעתי האישית בתור משתתפת בדיון שהתפתח ולא כעורכת המחקר. הייתי צריכה להבהיר את הדברים ביתר בהירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמרתי שאסור לתת לילדים רשימת משחקים בנויה מראש ? אני שאלתי שאלה בשביל לקבל מידע, לא קבעתי מה צריך לעשות. את המידע קיבלתי (עובדת היות השאלה פתוחה) ואז הגבתי3. כנראה שלא הובנה כהלכה כוונתי לפני שענית על שאלתי באחת הפסקאות אשר באו לאחר השאלה. הפיסקה ההיא2 היתה דעתי בלי קשר לשאלת : "מי סיפק את רשימת המשחקים?". גם אם הילדים הם אלו אשר סיפקו את רשימת המשחקים, הרשימה לא מתארת את תעשיית משחקי המחשב. יכולים להיות משחקים אלימים אשר משפיעים על ילדים בדרכים שונות לחלוטין. אולי המשותף לאותם משחקים4 הוא ה"אקשניות" ומהירות התגובה המתבקשת בהם ולא האלימות שבהם? אולי משחק מחשבה אלים ואיטי היה מניב תוצאות שונות לחלוטין? אמרתי שהמאמר מגמתי, לא אמרתי שהמחקר מגמתי1. על המחקר אמרתי שהוא לא עונה על שאלות אלו(ועל כך את מסכימה). לא רק פרסמת פה את תוצאות המחקר אלא כתבת מאמר קריא ויפה, אשר מביע את דעתך המגמתית(וזה לגיטימי) איתה אני לא מסכים. הבעיה היא בחוסר ביסוס טיעונים והבאת דעות כסיקור של מציאות כפי שהיא. הביקורת שלי היא בעיקר על הנאמר במאמר ולא על המחקר (בכך עסקו איילים אחרים בעיקר). יש הבדל בין הביקורת על המאמר ובין הביקורת על המחקר (ביחוד כאשר אין לקוראים כל גישה למחקר עצמו). "השאלה בנוגע לקרמגדון אינה רטורית כלל. למיטב ידיעתי (כפי שכבר ציינתי באחת מהודעותי) המשחק השפיע על כישורי הנהיגה של כמה וכמה מבוגרים בעלי רשיון - וזאת מתוך הדיווח העצמי שלהם. מנין לך הבטחון הגדול שהדברים אינם כאלה?" מי הם אותם "כמה מבוגרים בעלי רישיון" ? שתפי אותנו במידע זה, בבקשה. אולי תצליחי לשכנע. אין לי בטחון גדול שהדברים אינם נכונים, אמרתי שהדברים הם בלתי מבוססים בעליל ואמרתי שלדעתי זה הוא לא המקרה. יכול להיות שאני טועה. חובת ביסוס טענה זאת על כתפיך ולא על כתפי. אנקדוטות בסגנון:"יש אנשים ש...", לא מבססות ואפילו לא מאוששות את הטענה. כמובן שמדובר פה בדעות אישיות, אבל כאשר טוענים טענה יש לנסות לבססה. לאנשים שונים יש דעות שונות... אנו לא מעוניינים באייל (על פי הבנתי המצומצמת) רק לספר על דעותינו האישיות, אלא גם לנסות לשכנע (אפילו בקצת) את הלא משוכנעים. אני מתנצל אם הייתי מטרד לאורך דיון זה. ---------------------------------------------------- 1 אני מצטט : "אלו בדיוק השאלות שהמאמר שלך והמחקר לא מצליחים להתמודד עמן. כאשר הוא*(המאמר)* עונה עליהן הוא עושה זאת באופן מגמתי ובלתי מנומק, ובמקרים אחרים הוא פשוט לא מספק כל תשובה." 2 "להסיק משהו על עולם משחקי המחשב מתוך רשימת משחקים מצומצמת זאת זה כמו להסיק על השפעת הקולנוע המערבי מתוך שאלון הכולל את הסרטים : הדרדסים, פרדי קרוגר 3, הבריחה מאלקטרז, חלף עם הרוח, האקדח מת מצחוק ורשימת שינדלר בלבד. כל דבר שנסיק מרשימה זאת, לא יגיד לנו דבר וחצי דבר מעבר להשפעתם של סרטים ספציפיים אלו (במקרה הטוב)." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא אכפת לי מה מייצג את התעשיה. אכפת לי מה מייצג את הילדים. 2. אני חוזרת ואומרת שדעתי אינה מגמתית. נהפוך הוא, לפני קבלת התוצאות חשבתי שהמשחקים כן משפיעים, אך דעתי השתנתה לאחר מכן. פרט לכך, אם לא אהיה נאמנה לדברי, אנה אני באה? 3. מה זה משחק אלים ואיטי? 4. רוצה שמות של מבוגרים בעלי רשיון שמשחקים דרך קבע בקארמגדון? 5. אתה עדיין לא מהווה מטרד. אנא נסה להשתפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. המחקר עוסק במושג "משחקי מחשב" ולכן המושג (כדי שיהיה מוגדר היטב) צריך לדבר על משחקי מחשב בהכללה ולא על משחקי מחשב מאוד ספציפיים, בעלי אופי מאוד ספציפי. אחרת התוצאות מדברות על השפעות משחקים ספציפיים אלו, על הילדים, בלבד. (והראתי שהמקשר בין המשחקים האלימים האמורים הוא לאו דווקא האופי האלים שלהם) 2. שוב, לא במחקר הספציפי עסקתי כאשר דיברתי על מגמתיות. יש פשוט דעות אישיות שהוצגו כסקירת מציאות עובדתית, במאמר, ללא ביסוס (נזק לנהיגה למשל). 3. משחקים, בהם מצויה אלימות, אשר לא שמים דגש על מהירות תגובתו של השחקן אלא על אסטרטגיה, טקטיקה, מחשבה ותכנון. אשמח לתת דוגמאות ספציפיות. 4. רוצה שמות של מבוגרים בעלי רשיון שמשחקים דרך קבע בקארמגדון ונוהגים בצורה זהה לזו שהם נהגו קודם לכן? 5. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. המחקר עוסק במשחקי מחשב שהוגדרו כאלימים. את הגדרת האלימות פירטתי באחת מהודעותי הקודמות. בנוסף, רק צוין כי אותם משחקים כוללים אלמנטים אלימים ללא פירוט מה בהם הוא הגורם לאגרסיביות אם בכלל. 2. לצערי, ישנם גם משפטי קישור במחקר ולא רק ציטוטים מתודולוגיים. 3. אני מתכוונת לפעולה האלימה עצמה. הרי לא תיתכנה בעיטות בהילוך איטי. בכלל זה גם משחקי אסטרטגיה. אל תציע, הדגם. 4. כמובן שלא התכוונתי באופן גורף לכל המבוגרים באשר הם. חוץ מזה, מי קבע שקודם לכן נהיגתם היתה בטוחה? 5. חייך עכשיו כי מחר נמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. נגיד, קומנד & קונקר: את מכשירה כל מיני חיילים ואז שולחת אותם למותם למשימות התאבדות (אתם רואים את התותח הזה שם? לכו ותירו עליו, למרות שהוא יורה עליכם חזרה. אחרי שני משלוחי תגבורת, וכ-20 הרוגים, תצליחו. נו פרובלם!), לחלופין, אם את משחקת את ה"רעים" (NOD), את יכולה אפילו (רחמנא ליצלן!) לדרוס חיילים של האוייב (הטובים!). צחוק הגורל: בתחילת Renegade, בו את משחקת חייל קומנדו של GDI (הטובים), מדריכים אותך כיצד לדרוס חיילי אוייב (ושלך, אם את לא נזהרת...) עם טנק, בגוף ראשון... אבל עזבי רנגייד - ק&ק המקורי (או חולית2, לצורך העניין), משחק האסטרטגיה - אלים או לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. וואלה, לא חשבתי על דיון כעל דוגמא לאלימות איטית. למרות שאני מסתייגת מהעניין משום שבמשחקי האסטרטגיה הילד צריך *להבין* את משמעות המונח "הרג" ולמעשה הוא פועל מכנית בעוד שבמשחקים האחרים המראות והקולות מוגשים לו על מגש של דם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסי לדרוס פעם חייל עם טנק. צליל הקווטץ' וזעקת השבר - אין לטעות בהם. אגב, מה עם קטעי הוידאו שבין קטעי המשחק? פעמים רבות הם מאוד אלימים, גם בקומנד & קונקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שבמשחקי האסטרטגיה הילד צריך *להבין* את משמעות המונח "הרג" " וזה מנטרל את ההשפעה השלילית? למה ? "שבמשחקים האחרים המראות והקולות מוגשים לו על מגש של דם." הערה שאולי רלונטית ללפני שנה שנתיים. היום ניתן לעשות זום אל תוך המתרחש בשדה הקרב, גם במשחקי אסטרטגיה. עדיין לא הבנתי מדוע משחק עכשוי בו רואים את ראשה הניתז של הדמות מעורר אלימות יותר ממשחק מלפני 10 שנים בו נכתב לשחקן בחלון טקסט: "מפקד המחלקה הועף באוויר, רסיסי מתכת מהולים בדם עפו לכל עבר. ראשו המגואל בדם התגלגל אל עבר רגלי פקודיו המבועתים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרפתקאת טקסט? לפני עשור? איפה אתה חי? כ-92 אפילו סיירה כבר עברו לממשק גרפי... נסה שני עשורים, ואולי תתקרב יותר למציאות (למרות שגם ב-82 כבר היו הרפתקאות גרפיות. קינג'ז קווסט הראשון יצא ב-81'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר הרפתקאת טקסט? ב-92, גם במשחקים גרפיים מתואר המתרחש לפעמים בתוך חלון טקסט. גם סיירה נהגו כך. ישנם משחקים שלא תיארו אלימות באופן גרפי אלא עשו זאת ע"י טקסטים, למרות קיומו של מנוע גרפי במשחק. דרך אגב, גם היום קיימים משחקים המשלבים טקסט במנוע הגרפי. ראה ערך : Morrowind. הטקסטים מכילים פעמים רבות תאורי אלימות "גרפיים" הרבה יותר מאשר המנוע הגרפי עצמו. אבל נגיד שהתיקון חשוב ועקרוני: עדיין לא הבנתי מדוע משחק עכשוי בו רואים את ראשה הניתז של הדמות מעורר אלימות יותר ממשחק מלפני 20 שנה בו נכתב לשחקן בחלון טקסט: "מפקד המחלקה הועף באוויר, רסיסי מתכת מהולים בדם עפו לכל עבר. ראשו המגואל בדם התגלגל אל עבר רגלי פקודיו המבועתים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתחילה לשים לב לדפוס (אללי). בכל הודעה שלך שמגיבה להודעה שלי אתה משום מה יוצא מנקודת הנחה שאני מתייחסת לניטרול או לעוררות של השפעה שלילית. ולא כך היא! דפוס נוסף הוא שאתה גורם לי לחזור על דברים שכבר כתבתי שוב ושוב ושוב והאמת? הדברים שאני כותבת, מתחילים להימאס עלי. עד כאן טרוניות. התוצאות שבידי הראו באופן חד משמעי כי אין כל קשר בין עיסוק במשחקים אלימים ובין התנהגות אגרסיבית של ילדים. פרט לכך, ההבנה של הדברים מתמונה או מטקסט היא שונה. על מנת לפשט את הדברים חשוב על ההבדל שבין קריאת שעון אנלוגי לעומת דיגיטלי. כשבטקסט עסקינן (דיגיטלי) אנחנו צריכים לשים לב למילים ובמקביל להפעיל את הדמיון על מנת ליצור לנו תמונה מוחשית של הדברים ולהבין את כוונתם. לעומת זאת, כשמדובר בתמונה (אנלוגי) מספיק לנו לראות את התבנית הכללית של המחוגים כדי לדעת מה השעה. זו הסיבה שהטלוויזיה כן משפיעה על ילדים (מבחינת תרבות צריכה למשל ולאו דוקא מבחינת אלימות). היא זמינה, פשוטה ונקלטת. נקודה למחשבה: ואם הילד לא יודע מה זה מגואל ומבועתים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי שאת מתחילה לשים לב לדפוס. אני מעדיף להמשיך לעסוק בנושא הדיון ולא בביקורת סגנון הדדית. חזירה עצמית היא בחירתך ולא נובעת משאלותי. "התוצאות שבידי הראו באופן חד משמעי כי אין כל קשר בין עיסוק במשחקים אלימים ובין התנהגות אגרסיבית של ילדים." אני לא מתוכח עם תוצאות אלו (כבר אמרתי את זה לא?) אלא עם *הדעה* שאומרת שיש קשר בין משחקי מחשב אלימים להתנהגות אגרסיבית/אלימה בילדים. אם את *לא* מחזיקה בדעה כזאת אז אנחנו מסכימים והכל בא אל מקומו בשלום ואפשר להתעלם מהמשך ההודעה. אם את *כן* מחזיקה בדעה כזאת אז את לא עקבית ואני לא מבין על מה הטרוניות. כמובן שההבנה מטקסט ומתמונה היא שונה. לא אמרתי אחרת. שאלתי למה ההבדל המהותי ביניהם יציב את התמונה האלימה כמעוררת אלימות יותר מהטקסט האלים. לגבי הזמינות, הפשטות והנקלטות (גם את זה כבר אמרתי): אז הילד לא יודע מה זה מגואל ומבועתים, הוא ילמד, האם זה תשובה רצינית לשאלה ? הרי יכולתי לשאול אותה ע"י מילים פשוטות יותר שמובנות לכל ילד בן 10 ולו המאותגר ביותר. בגלל חוסר העקביות... אני לא מבין למה את מנסה לבסס שהמשחק הגראפי יותר מעורר אלימות יותר מאשר המשחק הטקסטואלי יותר אם את אמרת : "כי אין כל קשר בין עיסוק במשחקים אלימים ובין התנהגות אגרסיבית של ילדים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מחזיקה בדעה כזאת. ובא לציון גואל. (זה אומר שעכשיו לא תגיב יותר?) ותתפלא אגב, עד כמה התשובה שנתתי לך בנוגע לטרמינולוגיה היא רצינית ואמיתית. תן לילד דובר עברית, שחקן מוכשר ככל שיהיה להתמודד עם משחק דובר אנגלית, ותראה איך הזעזוע שלו פוחת (תן לשחקנית גרועה כמוני אך דוברת אנגלית להתמודד עם השפה הנוראה של אליס ותראה אותי לוקחת קורס אנגלית למתחילים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מחזיקה בדעה זאת? אז אנו מסכימים, אין קשר.(לא אגיב יותר *לך* בנקודה זאת, אלא אם תשני את דעתך). האם את גם לא מחזיקה בדעה שמשחקי נהיגה פרועים גורמים לנהיגה פרועה במציאות? אני אכן מתפלא. השאלה היתה שאלה השוואתית בין טקסט לבין תמונה ולא עסקה בהשוואה בין טקסט אחד בעל טרמינולוגיה A לבין טקסט אחר בעל טרמינולוגיה B. כמובן שלטקסטים ברמה שונה יש השפעה שונה על פי רמת קריאתו של הקורא. אשאל את השאלה שוב, אך מכיוון שאין את מחזיקה בדעה שיש קשר בין אלימות במשחקים לבין אלימות בילדים השאלה מופנית רק כלפי אלה שכן מחזיקים בדעה זאת. עדיין לא הבנתי מדוע משחק עכשוי בו רואים את ראשה הניתז של הדמות מעורר אלימות יותר ממשחק מלפני 20 שנה בו נכתב לשחקן בחלון טקסט: "המפקד הועף באוויר, מתכת ודם עפו לכל הכיוונים. ראשו האדום מדם וה"מזה מגעיל" התגלגל לכיוון רגלי חבריו המפוחדים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כן מחזיקה בדיעה שמבוגרים נוטים להיות מושפעים ממשחקים. באשר לדוגמא הספציפית של קארמגדון - מדובר כמובן במבוגרים אחראים המחזיקים ברשיון נהיגה. לדעתי, הצורך לפרוק עול ולהיות פחות אחראים לרגע קוסם להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הדיון עמי גורם לך סבל, את יכולה פשוט להפסיק לענות (או לקחת הפסקה). אני אישית לא מיחס לדיון כל ערך רגשי ופרסונלי וסיבת תגובותי הן בגלל שהנושא מאוד מעניין ובגלל שגם לי יש דעות. אני אישית דווקא נהנתי ממאמרך (שכתוב מצוין) ונושאו המרענן (לאחר התקפת הדיונים הפוליטיים האחרונה). לא הבנתי למה את כן מחזיקה בדעה שמשחקים כמו קרמגדון פוגעים בנהיגתם של מבוגרים אבל משחקים אלימים לא משפיעים על אלימות בקרב ילדים. האם מבוגרים מושפעים בקלות רבה יותר מילדים ? האם דעתך היא (בהנחה שהנהגים המדוברים שיחקו במשחק): א. יש נהג המושפע לרעה מקרמגדון. ב. יש נהגים ספורים המושפעים לרעה מקרמגדון. ג. יש מספר לא קטן של נהגים המושפעים לרעה מקרמגדון. ד. יש מספר ממש לא קטן של נהגים המושפעים לרעה מקרמגדון, זוהי בעיה, אך עדיין הרוב לא ניזוק. ה. רוב הנהגים המשחקים בקרמגדון מושפעים לרעה והדבר פוגע בנהיגתם, המשחק הוא נזק סביבתי של ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו תגובות של איילים אלמוניים פחדנים אשר נשמעות כאילו נלקחו מפורום בוואלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא. אני מאותגרת (ויש שיאמרו יתר על המידה). בכל אופן, חנופה תמיד עוזרת :). הואיל ואין ו. כל התשובות נכונות. אני בוחרת בתשובה ב' עם נטיה לחלקה האחרון של תשובה ה'. לדעתי (שבמקרה זה אינה מבוססת מחקרית), מבוגרים וילדים מקבלים חוויות משחק בצורה שונה משום ראיית העולם השונה וה"ותיקה" יותר. כך, לדעתי, מבוגרים עלולים להתייחס ביתר קלות ראש לדברים מאשר ילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בתשובה ב' עם נטיה לחלקה האחרון של תשובה ה"' משהו כזה ? יש נהגים ספורים המושפעים לרעה מקרמגדון והדבר חמור מספיק בשביל להכריז עליו כ"אסון סביבתי". מהו האחוז (בערך) מכלל השחקנים^נהגים אשר יחשב על ידך כ"ספורים"? את מוכנה להרחיב על הפסקה האחרונה* ("מבוגרים וילדים...")? זה נשמע כמו משהו שאני אמרתי בדיון אחר. -------------------------------------------------- *אם זה נכון, אולי בעתיד יהיו לייבלים על משחקים אשר עליהם יהיה כתוב : "משחק לילדים בלבד, גילאים 18 ומטה, לא מומלץ למבוגרים ללא השגחת ילדיהם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כזה. אין לי תשובה באחוזים. מספיקים שניים שנמצאים לידי. מה שבעיני ילדים יתפס כחוויה חדשה ולא שגרתית, יתפס בעיני המבוגרים כדבר מוכר, בנאלי ובנימת ''לי זה לא יקרה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא מבין למה את מנסה לבסס שהמשחק הגראפי יותר מעורר אלימות יותר מאשר המשחק הטקסטואלי יותר אם את" :) *יותר* מדי פעמים. סליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה ילדים (וגם מבוגרים שמשחקים במישחקי מחשב...) יודעים להפריד בין המציאות לבין מישחק מחשב או סרט אקשן? מהנסיון שלי אני מעריך שתוצאות של מחקר כזה יהיו די חד משמעיות. פעם ילדים היו משחקים תופסת או "הנדזאפ", היום הם משחקים במחשב. כמו שהיו כללים ברורים ב"הנדזאפ", יש כללים ברורים למישחקי מחשב וילדים מבינים את זה יפה מאוד. זו לענ"ד הסיבה העיקרית לתוצאות של המחקר הזה. כל גיימר יגיד לכם שהחוויה האולטימטיבית במישחק מחשב היא לשחק נגד יריבים אנושיים, משום שיריב אנושי הוא הרבה פחות צפוי מ"בוט" ומשום שהרבה יותר כיף לנצח יריב אמיתי (תיבדקו למשל איזה מישחקים הכי נימכרים לפלייסטיישן ותגלו שהפופולריים ביותר הם מישחקי מכות כמו טקן או מישחקי מירוצים - משום שאלו מישחקים שבעיקרון נוצרו לשני שחקנים) . לי אין שום בעייה לקחת את האחיין שלי (בן 13) ל LAN party של קוויק3 או unreal tournament כי אני לא חושב שיש לו איזשהי בעייה להבדיל בין הדמויות הממוחשבות שאותן הוא מפוצץ עם משגר טילים, לבין האנשים האמיתיים איתם הוא מחליף חוויות מהמישחק תוך כדי לעיסת פיצה . מאוד פשוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אם יש לך נסיון, במה תועיל לך התגובה שלי? ברקוביץ', אחד מחוקרי האגרסיביות המרכזיים 1 טוען כי בכל הנוגע להתייחסות למדיה, קיים הבדל בין ילדים משכבות נמוכות ובין ילדים משכבות גבוהות יותר . הראשונים, רואים את התקשורת כריאליסטית יותר ולפיכך התנהגותם מושפעת יותר. יחד עם זאת, עצם העובדה שמחשבים אישיים נמצאים בקרב ילדים ממעמד בינוני-גבוה יותר מאשר בקרב ילדים משכבות נמוכות יותר, מביאה לכך שהתנהגותם של ילדים אלה מושפעת פחות מהמשחקים. סברה נוספת היא שדווקא האינטראקטיביות, המאפשרת מעורבות של הילד במשחק, היא זו המובילה אותו כלפי הקתרזיס ולא כלפי העוררות ובזאת להחצנת אלימות מופחתת. 1 Berkowitz, L., 1993, aggression: It’s causes, consequences and control, p. 226
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי על זה ... באמת ילדים משכבות נמוכות נוטים יותר לקבל סרטי אקשן מלאי דם ופיצוצים כמשהו מציאותי? עד כמה? [בתגובה הקודמת ציינתי במפורש שאני *מעריך* מהניסיון שלי, שבוודאי אינו נחשב כמו מחקר מדעי, אבל מן הסתם זה עוזר לגבש עמדה. אז כמו שאת רואה, לא *חייבים* להיות ציניים] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בראש ובראשונה: התנצלות. לא התכוונתי לפגוע בנימה הצינית. אני שמחה על ההתעניינות. ובנוגע לשאלתך: מתוך נסיון אישי (ומתוך תיאוריות רבות שקראתי בנושא), ילדים משכבות נמוכות הם בעלי משלב לשוני נמוך יותר שנקשר גם לראייה שונה של תמונת העולם (שאצלם היא יומיומית יותר). דוגמא לכך ניתן לראות בעובדה שכנופיות רחוב מורכבות על פי רוב דווקא בקרב המעמד הנמוך וכך מתנהל אורח חייהם. אם תמקד את השאלה, אוכל לענות בפירוט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |