 |
|
 |
||
|
||||
 |
חיה לה בחורה בזוגיות רצינית עם בחור, גם אם בלי-חופה-וקידושין. העניין התפקשש. זהו? מה שנשאר לה לעשות בחיים זה להתדרדר לזנות כי היא כבר 'בלויה'1? ולא תגידו, סטנדרטים ויקטוריאניים2. השיר נכתב ב-1979! 1 היינו כבר לא-בתולה. 2 גם בתקופה הויקטוריאנית, אגב, לא כולם התחתנו בברכת הכומר. רוכלים (קוסטער-מונגער"ז בלע"ז) למשל, נהגו פשוט לעבור לגור יחד. ורובם לא היו מעולם בתוך כנסיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה - גם בתקופה הרומאית הנשים לא היו מתחתנות בברכת הכומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אין שום קשר בין הדמות ההגונה והתמימה בתחילת השיר, לבין סופה העגום. לדעתי הכותב סתם הרגיש שחסרה לו פואנטה ומצא אחת, בכל מחיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי דוקא נראה שהפואנטה של השיר היא: """ לחבר'ה מספרת, מתארת, איך כבשה את העעוללם! """ אבל מה אני כבר מבין בשירים .. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהשורה הזאת מדברת על המזוודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר איך כילד, קראתי את מילות השיר (מעטיפת התקליט, ויניל...) והייתי בטוח שהאיטלקי פשוט מת: אחרי הכל, היא "בת עשרים וכבר בלְוָיָה"... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |