|
ובהרחבה בעניין המאמר -
יוסף אבן כספי [ויקיפדיה] כותב בספרו 'אבני הכסף' "ודע עוד כי סברות בכל הסיפור הזה, רצוני לומר מכאן עד 'ויקא את יונה אל היבשה' כי יש אומרים שהיה כולו בהקיץ ויש אומרים שהיה כולו בחלום ובמראה הנבואה...".
המאמר מביא את דעות המצדדים למציאות הסיפור ומציאות הנביא והדעות שגורסות בסיפור עצמו כנבואה.וכן גם את הזוהר והגאון מוילנה אשר רואים ביונה שם מטאפורי - שאין לו דבר עם יונה בן אמיתי הנביא מגת חפר.
דבר מעניין שראיתי במאמר שבו הוא מביא הסבר טבעי לכל סיפור בליעת יונה על ידי הדג-
' במבוא לפירוש "דעת מקרא" מביא בעל הפירוש, אליקים בן מנחם, מעשה שהיה בשנת 1927 ליד איי פוקלנד במלח שנבלע בפי לויתן. הלויתן ניצוד אחרי שלשה ימים וכאשר בותר, הוצא ממנו המלח כאשר "עורו הולבן ללובן של בר מינן ומראהו הטבעי לא חזר אליו עוד. מלבד זאת לא היתה לחוויה האיומה הזאת כל השפעה שלילית על בריאותו ".להלן הוא מביא בשם חוקרי חיות הים הסבר לאפשרות "שאפילו לויתן רגיל יציל אדם מטביעה", ועיין שם בהסבר המדעי, כיצד יוכל אדם להגיע אל שקיק הגרון הגדול...שיש בו חלל שהנו גדול במידה מספקת כדי לקבל גופו של אדם ולספק לו אויר לנשימה". כך שאפילו לסיפור המקובל בעיני כל המפרשים כסיפור על-טבעי בעליל, ניתנה לבעל המחלוקת אפשרות לחלוק ולהסבירו בדרך טבעית.'
ככל הנראה כפי שהבנתי שהרב אליקים בן מנחם מבסס את הסיפור הנ"ל על הסיפור של ג'יימס בארטלי [ויקיפדיה] . אם כי ויקפדיה טוען שמדובר ב'אגדה'.
המאמר גם מביא את הרמב"ם בסיפורים אחרים מהתנ"ך - כגון :מעשה אברהם ושלשת המלאכים, מלחמת יעקב עם המלאך ועניין בלעם ואתונו, היו כולם - לפי הרמב"ם - חזון נבואי ולא התרחשו במציאות של עולמנו הגשמי.
..וכך ממשיך הרמב"ם (מורה נבוכים, ח"ב, פרק מ"ח) ומסביר גם מעשים רבים של נביאים אשר עומדים כנגד ההיגיון, לא כמעשים שהתרחשו בפועל אלא כחזון נבואי. למשל, צווי ה' ליחזקאל לחתור בקיר או לשכב תקופות ארוכות על צד ימינו ושמאלו וכיוצא באלה. למרות שהמקרא מתאר את המעשים כאילו נעשו "ויחשבו ההמון שהפעולות ההם...הכל היה בעניין השגת החושים, לא במראה הנבואה" - שיטת הרמב"ם ברורה - "חלילה לה' מתת נביאיו דומים לשוטים ולשכורים, ויצוום לעשות מעשה השוטים, ויצוום לעשות מעשה השגעון...אמנם זה היה במראה הנבואה". כך הוא מסביר את הצווי המוזר להושע "קח לך אשת זנונים וילדי זנונים - והעניין ההוא כולו מלידת הבנים וקריאתם פלוני ופלוני הכל במראה הנבואה" (שם, פרק מו). והרמב"ם מדגיש שדבריו תקפים גם למקרים הכתובים במקראות תוך ציון מקומות, זמנים ואנשים אמיתיים וגם סיפורים ארוכים ומסובכים שעל פניהם נראה שאירעו במציאות. "ואפילו ארכו המעשים ההם המסופרים ונקשרו בזמנים ובאישים נרמז אליהם, ובמקומות, אחר שהתבאר לך שהמעשה ההוא משל - דע ידיעה אמיתית שהוא במראה הנבואה". גם כאן רומז הרמב"ם לעיקרון היסודי שמכריח את פירושיו אלו: "וזה דבר שלא יסופק בו ולא ישכל אותו אלא מי שנתערבו לו האפשרויות - בנמנעות". הווי אומר,כל סיפור שהוא נמנע על פי השכל [ניסי, על טבעי] מסבירו הרמב"ם בגדר האפשרות השכלית, דהיינו שלא התרחש בפועל אלא היה בחזון הנבואי.
בעניין השאלה - האם הנבואה תתגשם או לא,או לפי הקצנתו של י.ל בעניין מהות הנבואה לעתיד או להווה - אני מניח שעל כך הדיון עוד ימשך וימשך.
|
|