בתשובה לדובי קננגיסר, 05/05/02 17:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נקודה נוספת היא הנגישות שיש לילדים לרובים ואקדחים. אם רמת האלימות מושפעת מסרטים ומשחקי אלימות, כמו גם מסביבה אלימה, כמו בישראל, מדוע לא רואים ילדים רוצחים בבתי ספר ישראליים אלא רק במערב ודרום ארה"ב, גרמניה או סקוטלנד. האם אין יותר כלי נשק בהישג יד לילדים ישראליים? אני לא חושב שצריך מחקר כדי לחוש שרמת האגרסיביות היא גבוהה,ושהיא יכולה מתורגמת להתנהגות אלימה ובלתי מתחשבת. זה לא מספיק ואולי אפילו מזיק אם הורה רק בודק ומגביל (איכותית וכמותית) את מה הילדים שלו רואים ומשחקים. אי אפשר למנוע לחלוטין גישה של ילדים לומרים כאלה (כמו הנסיון הפתטי של טיפר גור למנוע מוזיקה בעלת מסרים שליליים). הורים גם צריכים להראות לילדים מה עומד מאחורי המשחקים והשרטים הללו. ילדים בני 9-10 כבר יכולים להבין מה זה ניצול למטרות רווח, או עד כמה עלילות סרטי האלימות הן מטופשות. צריך להראות להם את התפרים המלאכותיים במקום לרוץ אחרי כל שד חשוף או הרג וירטואלי. הורה חייב לנקוט בעמדה אקטיבית ומונעת ולא רק מגבילה שיכולה להתקבל אצל הילד כעונש או צרות מוח של ההורה. השאלה היא כמה הורים באמת יכולים לעשות את זה או שיש להם את הזמן והכלים לכך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי עלי להזכיר- יש ויש ילדים רוצחים בארץ ישראל. לא הבנתי- מה הנזק בלהגביל את מה שהילד רואה? שהוא יראה בזה עונש או צרות מוח? נו,אז? הוא ילד, אתה יודע. הוא עשוי לחשוב שאתה צר מוח כי אתה מכריח אותו לצחצח שיניים. זכותו, אף חובתו של כל הורה להיות עם אצבע על השלט. כל אחד והשיטה שלו בבית שלו- לטעמי ילד בן 9 עדיין לא בשל למורכבות של "ניצול למטרות רווח". הוא אולי ידע לדבר על זה, אבל "טוב" ו"רע" ו"אסור" ו"מותר" נראים לי בריאים יותר ונוחים יותר. האם היית מראה לילדך סרט פורנוגרפי ומסביר לו שזה ניצול ולא בסדר? הוא הדין בסרטים אלימים לילדים קטנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם התנסית בגידול ילדים, לא מתוך קנטרנות אלא רק להבין אם יש לך בסיס מעשי. בכל אופן, להכריח ילד לצחצח שיניים שונה מלהביא אותו לצחצח שיניים. תנסי להכריח בן שלוש לצחצח. ילד בן 9-10 יכול להבין הרבה, אם מסבירים לו בלשון שהוא מבין. למשל אפשר לנסות להגחיח קטעי אלימות שמופיעים גם בסרטים המיועדים כביכול לילדים. טוב ורע נוח יותר אולי להורה אבל אנחנו מחפשים תוצאות עמוקות יותר אצל הילדים. סתם הגבלה לא מלמדת שום דבר. ילדים רוצחים בישראל, בבתי ספר? אני מוותר על נסיון להשיב על הנטיה שלך להגזמה והקצנה שלא ממין העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפשתי איפה הייתי מוגזמת וקיצונית, ודוקא כאן לא מצאתי. ייתכן כי מה שטבעי בעיני מוקצן בעיניך. לגיטימי, זה עובד גם הפוך. ילדים- אין לי, עדיין, ילדים משלי. אם ינוקות שהם בני משפחה ונסיון בהוראה נחשבים בעיניך אז התנסיתי, אם לא-לאו. לפני מספר חודשים נרצח בבית שמש נער, בבית הספר, בהפסקה. עשיתי שירות לאומי בבית שמש, ומה אני אגיד לך- זה לא מפתיע. בסוף השבוע הזה אושפזו שני ילדים בעקבות קטטה בבית הספר- אחד מהם נדקר בסכין. זה ש(ברוך השם) הוא יצא חי לא מפחית מחומרת האירוע. ילדים גם אונסים חברות לכיתה. יותר מפעם אחת. להסביר כמה חשוב זה לצחצח שיניים ולהטיל עונש אם לא מצחצחים- זה להכריח. גם ההגחכה שלך לא תבוא בדלתי, אלא אם בקצה המנהרה גבולות ברורים. קרי- את זה הילד לא רואה. בטח, להסביר למה לא. זה חשוב. אבל אם הוא לא הבין הוא עדיין לא הולך לצפות בזה. התכונתי ''נוח'' מבחינת הילד דוקא. הוא ילד, הוא צריך לדעת מה מותר ומה אסור. זה לא בא לבד ובאופן טבעי, זו תכונה נלמדת. עלה בדעתי- אם לדוגמת הפורנוגרפיה התכוונת אז לא, זו לא הגזמה בעיני. יש אלימות שהיא בהחלט מקבילה. בתור ילדה היו לי במשך שבועות סיוטים מתכנית אחת ב''כלבוטק'' שהראו בה פורץ אורב לבחורה וכולא אותה בתוך ארון. חוויה קשה, מילים ותנועות שלא הכרתי. סיוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים הם ילדים. לילדים לפעמים יש סיוטים וחלומות רעים. לילדים יש מספיק דמיון בשביל לקבל סיוטים מדברים שלהורים אין עליהם כל שליטה. יש ילדים המקבלים סיוטים מסיפורי ילדים כגון כיפה אדומה וסיפרי זוועה נוראיים אחרים של האחים גרים. לי אישית, בתור ילד, היו סיוטים מהסידרה פינוקיו (הקטע בו פינוקיו הופך לחמור). היו לי גם סיוטים, בתור ילד, מהסרט סופרמן (הקטע בו קריפטון מתפוצץ בתחילת הסרט). הפעם הראשונה בה קראתי את הספר 1984 בילדותי (גיל 12 אני חושב), גם היתה חויה שהשאירה לי מחסור קטן של שעות שינה. נו אז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, זה שאפשר לפחד מעוד דברים לא הופך סרטים אלימים או משחקים אלימים לדבר נכון. אני חוזרת על דוגמת הפורנוגרפיה- ילד יכול להיגעל מהמון דברים, נכון? זה גם זה דברים שלא צריכים להיות בשלב זה חלק אינטגרלי מעולמו. כיוון שבגילאים צעירים יש להורים שליטה די טוטאלית על עולמו של ילדם (הם יכולים ואמורים לקבוע לאן הוא הולך ואת מי הוא פוגש שם) אין סיבה לא לאזן ולעדן את כמויות האלימות הלפעמים דוחה ומפחידה. נכון, יש סיכוי שאותו ילד מוגן יקלע לשוד בנק ובכל זאת יבהל, או שהוא מפחד מהאור במקרר. זה לא מוריד כהוא זה מחובת ההורים לצור לילדם סביבה אופטימלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא הופך סרטים אלימים או משחקים אלימים לדבר נכון" וספרים אלימים ? "הפורנוגרפיה" וספרות פורנוגרפית ? "כיוון שבגילאים צעירים יש להורים שליטה די טוטאלית על עולמו של ילדם " אלא אם אנו מדברים על גילים ממש צעירים, נראה לי (וזאת רק דיעה אישית) שאיילים רבים אשר התנסו בהורות ימצאו קביעה זאת כקביעה מנותקת מהמציאות. כיצד ניתן למנוע מילד לקרוא דברים בחברה המודרנית ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ספרים אלמים, גם ספרות פורנוגרפית. דובר על גילאי 9 -10, מה הבעיה לשים לב מה הם קוראים או רואים? האם היית נותן לילד בגיל הזה להעלם לשעות מחוץ לדעת בלי שתדע איפה הוא? האם לא היה מסקרן אותך לראות מה הוא הביא מהספריה? כן,אולי הוא יצליח להניח ידו על אי אילו חומרים אלימים או פורנוגרפים, אבל זה לא יהיה על בסיס קבוע, וזה יהיה תוך ידיעה שזה אסור. גם להוריי נסיון די עשיר בגידול ילדים, ואני מודיעה לך שהיה ברור לכל ילדי משפחת חומסקי הצעירים שיש דברים שלא מתאימים לילדים, ולא, לא מרדנו והלכנו לשכנים (טוב,אנחנו מבני ברק...) ולא, זה לא כזה עניין אותנו לראות דברים שלא מתאימים לילדים. שים לב-לא שמו עלינו מצלמת ראדר, פשוט הבהירו שזה לא בשבילנו. זה עולם מלא גירויים לילדים, ויש הרבה משחקי מחשב ותכניות טלויזיה וסרטי קולנוע שדוקא כן מתאימים . מי שאומר שהילד שלו ייתקל בכל מקרה באלימות ופורנוגרפיה ולכן טיפשי שהוא יאסור עליו, בטח נהנה מחיים קלים הרבה יותר. מצד שני, הילד שלו מוקף אלימות ופורנוגרפיה. מה עדיף? להורים חייבת להיות שליטה על תכנים שילדיהם מקבלים. שוב- גם אם תגיד שבהרבה מקרים זה לא כך, זה לא הופך את זה לבסדר. אישית אני לא מכירה הרבה בני 9 שלהוריהם אין שליטה כמעט מוחלטת על איפה הם נמצאים. גם לא בני 10. זה ילד, ותפקיד ההורים לחנך אותו. בין היתר לחנך אותו שלא כל מה שהוא רואה הוא צריך לאמץ בשבילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילאי 9-10 : מסכים בעיקרון. אני מסכים שלהורים חייבת להיות שליטה על תכנים שילדיהם מקבלים בגילים אלו. אני לא מסכים לגבי ההגדרות של מהו משחק חינוכי ומהו משחק לא חינוכי. אני גם לא מסכים שתפקידו של משחק הוא תמיד לחנך. אך כאן כל הורה ושיקול דעתו. אני הכי מסכים עם משפט זה : "בין היתר לחנך אותו שלא כל מה שהוא רואה הוא צריך לאמץ בשבילו." דעתי היא כשל זו של מיץ פטל אשר ניסח זאת בהצלחה כך : "בכל מקרה, אני חושב שכמו במקרה של פורנוגרפיה, כך גם במקרה של תכנים אלימים בטלוויזיה ובמשחקי מחשב: אין מקום לצנזורה, יש להשאיר את קביעת המדיניות בידי ההורים, אך יש ליצור תנאים - גם באמצעות רגולציה וגם באמצעות יוזמה פרטית - שיאפשרו להם בקרה ושליטה על החשיפה של ילדיהם לתכנים שנראים להם בעייתיים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ניקח לדוגמא את האינטרנט אז השליטה של ההורים על מה שהילדים עושים שם היא שואפס. כל תוכנות הגנה לא שוות, במיוחד כשלכל ילד יש מחשב משלו וכל ילד מגיל עשר ומעלה מומחה יותר מההורה איך לטפל במחשב. רק הסברה שוטפת עם דגמאות מהחיים, בשיתוף על פעילות הסברתית ואקטיבית בבית הספר (גם שם הם מחוברים קבוע לאינטרנט), פרויקטים שבהם הילדים לומדים מה הסכנות והתוצאות וכו'. אותו הדבר גם עם טלויזיה. אפשר להקטין את מספר הערוצים שמתחברים אליהם למינימום, אבל הפעילות הכי יעילה היא הסברה ולא כפיה, במיוחד בגילאים שיכולים בכלל להיות מושפעים מאלימות, שאז הם גם פתוחים לשמוע דעות. הורה כופה מסתכן בזה שהוא יסגור לעצמו דלת עתידית של התקשרות עם הילד. כמובן שאני לא שולל כפיה והגבלה, אבל תמיד ישנם חברים עם משחקים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אי אפשר לחסום טוטאלית. אבל אפשר למעיט שימוש, ולהבהיר שזה אלים מדי, זה לא בסדר. נכון, אינטרנט זו בעייה. אבל אם הבהרת שאתה נגד זה שילדך יצפה בסרט מסויים, גם אם הוא יוריד אותו מהאינטרנט הוא יצפה בו בתחושת אשם. אגב, ילדים הם הרבה פחות שטניים ממה שהם מתוארים ב"אייל", והם לא תמיד רצים לעשות הפוך ממה שאומרים להם. האם אתה שולל מצב שילד יגיד "אני לא רואה את זה, אמא שלי לא מרשה"? יש גם הרבה הרבה ילדים שמפחדים בסרטים אלימים. בעיקר היותר צעירים. על אלו אפשר להקל את עול הלחץ החברתי- אמא לא מרשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי קטן, לאח שלי הייתה קלטת וידאו עם הסרטון המלא של "מותחן" של מייקל ג'קסון. אמנם קצת דבילי, אבל בשביל ילד בן 5-6, זה היה מפחיד לראות אותו הופך לזאב, ואת הגופות תוקפות אותם. בכל מקרה - פחדתי מהסרט הזה פחד מוות, ובכל זאת, נמשכתי אליו. כל פעם שאח שלי שם את הסרט, הייתי הולך לסלון לראות, ומידי פעם אפילו הייתי שם אותו בעצמי. סתם, אנקדוטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים אונסים גם ברמת השרון וילדים רוצחים יצאו גם מכפר סבא והרצליה אבל כשמחפשים דוגמה שלילית לעברינות נוער ישר מעלים את בית שמש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, פשוט אחרי מקרה בית-שמש עקבתי כי אני מכירה את בית הספר הזה, אז הבאתי אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין המעורבות ההורית הוא מהותי בשאלה זו, אולי יותר מבכל סוגיה אחרת המעלה תהיה בנוגע לעצמאות יתר המובילה לאלימות. רבים ההורים שסבורים כי אם הילד יושב מול מחשב הוא שקט, לא מזיק לסביבה ומרחיב אופקיו במקביל. רבים יותר ההורים שאין להם שמץ מושג בנוגע לתכנים המצויים על המחשב הביתי שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא רק מעורבות ההורים היא קריטית אלא גם זו של בית הספר, כמערכת משולבת. אשר לפחדים, אני חושב שצפיה בניקולאס ניקלבי יכולה לגרום לטראומה קשה ועמוקה הרבה יותר מכל סרטהוליוודי טיפשי ונצלני. אז האם דיקנס הוא חינוכי? איך מראים לילד סרט רווי בהתעללות של מבוגרים בילדים, באנוכיות קיצונית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעורבות ההורים במקרה זה חשובה יותר לדעתי הואיל והילד משחק זמן רב יותר מחוץ לכתלי בית הספר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |