בתשובה להאייל המתלמד, 05/05/02 18:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כי בספר החטא בא על עונשו. ובד''כ בספרות ובקולנוע הפושע תמיד נתפס, או נהרג, או משלם בדרך כזו או אחרת על הפשע. וזה מחזק את הערכים המוסריים והחברתיים שהורים מקווים להקנות לילדיהם. משחק שבו כמה שהורגים יותר כך צוברים יותר נקודות, וההרוגים הם סתם אנשים- יכול להחליש את הערכים הנ''ל. וחוץ מזה- יש הבדל בין לקרוא על רצח, או לשמוע עליו, ובין לראות אותו מוצג באופן מוחשי. חשיפה ישירה לאלימות מקהה את הרגישות אליה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(סליחה מראש על אורך ההודעה... לחסרי הסבלנות : PAGEDOWN הוא כפתור מאוד שימושי..) "כי בספר החטא בא על עונשו. ובד"כ בספרות ובקולנוע הפושע תמיד נתפס, או נהרג, או משלם בדרך כזו או אחרת על הפשע. וזה מחזק את הערכים המוסריים והחברתיים שהורים מקווים להקנות לילדיהם." (על ה"חיוביות" של המוסר המזעזע הנובע מספר זה אפשר להתוכח רבות, אך נישאר במסגרת הדיון.) אם הייתם משחקים גם במשחקי מחשב, ולא רק מדברים על משחקי מחשב, הייתם יודעים שאפיון זה לגבי סרטים וספרות נכון גם לגבי משחקי מחשב. טובים(השחקן) מול רעים(המחשב) הוא טרנד המופיע במשחקי מחשב בתדירות גבוהה יותר אפילו מאשר הוא מופיע בסרטים הוליוודים! הטרנד של אפשרות לשחק את "הצד הרע" הוא טרנד שנכנס (באופן מאוד מצומצם) לעולם משחקי המחשב רק לאחרונה והוא מושפע מטרנד דומה בעולם הקולנוע (ספרות זולה, כלבי אשמורת, סנאצ', מועדון קרב וכו'). "משחק שבו כמה שהורגים יותר כך צוברים יותר נקודות, וההרוגים הם סתם אנשים- יכול להחליש את הערכים הנ"ל" שוב אמירות מתוך בורות (בנושא הספציפי, אני יודע שאני משוחח עם אנשים מלומדים ולא מתלמדים שכמותי). נפרט קצת על המשחקים המוזכרים במאמר : DOOM - אין כלל צבירת נקודות במשחק זה. ההרג הוא הרג של מפלצות מרושעות אשר נוצרו ע"י הרעים (נאצים) לשם התקדמות. המטרה : הצלת העולם מפני כוחות הרשע. העלילה : מטומטמת להחריד, אבל זה נושא אחר. Quake - ראה ערך DOOM. Medal of Honor (התמונה השניה במאמר) - משחק בו הגיבור הוא לוחם אמריקני במלחמת העולם השניה. משחק ACTION מצויין, אשר מציג את המלחמה באופן די ריאליסטי, ביחוד בשלב הפלישה לנורמנדי (אותו קרב נורא בשישי ליוני). משחק זה עושה כל זאת בלי ש*טיפת דם אחת* תיראה על המסך לאורך כל המשחק. שוב בלי נקודות, והמון משימות של הצלה וגבורה (הריגת אזרחים גורמת להפסקה מידית של המשחק והודעה על הפסדו של השחקן). "קארמגדון" - בין המשחקים הבודדים והנדירים בהם הרג נעשה למטרות הרג לשמו. המשחק הזה הוא משחק מהנה ומאוד מצחיק ! (כן, לדעתי הסכנה הגדולה של משחק זה היא שהוא עלול לגרום לילדיכם לצחוק). הדמויות בו רחוקות מאוד מלהראות ריאליסטיות (האנשים נראים כמו קופסאות קרטון) והאלימות בטום וג'רי די מגמדת את מה שקורא במשחק זה. חוץ ממשחק קומי זה(קומי באופן מובהק!), *מאוד* נדיר למצוא משחקים בהם השחקן עוסק ברצח, אפילו באלו המסווגים כ"אלימים במיוחד". אבל משחק זה לא רלוונטי כלל לדיון משום שאין ילדים שעדיין משחקים בו. הוא ישן וקרקטורי מדי לטעמם של המשחקים במשחקי המחשב. *היום* משחקים מעורכים ומבוקרים גם על פי רמת העלילה שלהם (בין השאר). למשל : בימים אלו יצא משחק העונה לשם Morrowind. משחק זה הוא מסוג ה-RPG (ראו מאמר לפירוש לא מדוייק של מושג זה) שבו השחקן משחק דמות בעולם דמיוני על פי רצונו. במשחק זה קימת גם אלימות (לפחות כמו במשחקים במאמר) אך היא רחוקה מלהיות העיקר. כמות הטקסט למשל (דיאלוגים עם דמויות אחרות, סיפור העלילה ועוד) יכולה למלא 6 נובלות בגודל סטנדרטי (כן, כן, במשחק יותר טקסט לקריאה מאשר בספר החטא ועונשו). לאיזו מגירה (אלים/לא אלים) יכניסו אותם סוציולוגים מנותקים משחק זה? לפני שיטענו שמשחקי הפעולה המטופשים הם הפופולריים יותר ולא המשחקים הדורשים קריאה רבה ומחשבה, עלי לציין שמשחק זה ואחרים כדוגמתו הם מהנמכרים ביותר. הם פשוט יוצאים בתדירות נמוכה יותר כמו שסרטים, ספרים ותוכניות מורכבות הם מצרך נדיר יותר. "חשיפה ישירה לאלימות מקהה את הרגישות אליה." טענה כבדה שיש לבססה. ביחוד כאשר כוונת המשפט האמיתית היא "חשיפה ישירה לאלימות וירטואלית מקהה את הרגישות אל אלימות לא וירטואלית." כל עוד היא לא מבוססת, היא לא יותר מאשר הבעת דיעה לא מנומקת. דעתי הלא מנומקת : חשיפה ישירה לאלימות קומית-וירטואלית לא מקהה את הרגישות לאלימות למעשה. רוג'ר רביט הוא יצור אלים לפחות כמו הנהג המשעשע מ-Carmageddon. חשיפה לאלימות רצינית כמו במשחק Medal Of Honor יכולה ללמד על רעות המלחמה (ביחוד כאשר זוהי הכוונה המוצהרת הנובעת מעלילת המשחק) בדיוק כמו שסרטים עושים זאת. גם *אם* ידוע וברור שחשיפה לאלימות-אמיתית (אלימות במשפחה או סרטי סנף למשל) מקהה את הרגישות אליה, אין הדבר שקול להשפעת האלימות הבדיונית והמשעשעת של משחקי המחשב. "וחוץ מזה- יש הבדל בין לקרוא על רצח, או לשמוע עליו, ובין לראות אותו מוצג באופן מוחשי." יש הבדל, אך הוא איננו הבדל מהותי. בטח לא כה מהותי כך שיגרום למשחק המחשב להיות בעל השפעה חזקה יותר מאשר ספר של סטיפן קינג, שמשאיר פחות מקום לדמיון בתיאורי האלימות שלו מאשר משאיר משחק המחשב המשוכלל ביותר (לפחות עד שהטכנולוגיה תוכל באמת לספק את הסחורה בעוד 7-10 שנים, להערכתי). רצח *אמיתי* מוצג באופן מאוד מוחשי ואף מאוד *ויזואלי* במדיה המשודרת ובעיתונים. עליכם לדאוג תחילה שילדיכם לא יקראו ספרים ועיתונים, אחר כך תתחילו לטפל במשחקי המחשב הנוראיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחת להרוג אזרחים? שעה עמדתי ודפקתי כדורים בראש של הקצין הבריטי המעצבן הזה והוא לא מת. אולי אני ברמה נמוכה מידי? חוץ מזה, איפה יש אזרחים במשחק הזה? קח את רנגייד, לדוגמא - בכל מקום מסתובבים לך האנשים של GDI וכל מיני רזיסטנסים מעצבנים שנתקעים לך בקו האש. אחרי זה, כשאתה הורג אותם (בטעות! בטעות!) כל מה שקורה זה שהמפקד עושה לך נו נו נו ברדיו. אש ידידותית. קורה. אגב, מה שאתה רואה בפלישה לנורמנדי זה יותר שחזור של סצינת הפתיחה של "להציל את טוראי ראיין" מאשר שחזור של הפלישה עצמה. לא לחינם שפילברג חתום על המשחק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק 100%. במשחק זה אכן לא ניתן כלל להרוג דמויות שכותב ה-SCRIPTים לא רצה שתהרוג. משום ששיחקתי במשחק זה במקביל ל - Return to Castle Wolfenstein , התבלבלתי בין השניים בפרט זה. תודה על התיקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו לקח את זה לכיון רדיקלי... אנא, ראה את האמירה "ספרים זה יותר טוב ממשחק מחשב" כאקסיומה. אני לא סבורה שאתה באמת חושב ש"דום" הוא ערכי יותר מ"החטא ועונשו", אבל ניחא. כיון שחינוך ילדים עסקינן, אתה רשאי להחזיק בדיעה זו. אישית אני מאחלת לילדיך מערכת חינוך ראויה שתאלץ אותם להתוודע לספרות במובנה הרחב (תרבותי-ערכי-היסטורי). ערך זה לא קיים במשחקי מחשב, ובוא נחסוך את זה- גם אם מילולית תוכל להראות לי שהם זהים אני עדיין לא אחשוב שהם זהים (ולדעתי גם אתה לא). לעניננו: אף אחד לא יצא נגד משחקי המחשב הרשעים באופן ממוקד. נבדק פה סמפטום אחד של תמונה כוללת בעייתית מאד מאד. זה שהיא נפוצה לא הופך אותה לפחות בעייתית. זה שיש בטלויזיה דברים שלא צריכים להיות שם בשעות מסוימות, ודברים שלא צריכים להיות שם בכלל, לא הופך את משחקי המחשב לכלי חינוכי ממדרגה ראשונה. כיוון ש"אבל הם רואים טלויזיה ממילא" זה לא ממש פתרון, הרי הפתרון שהצעת בקריאה צינית משהו הוא כלל אינו מופרך ומוכר לי מהרבה בתים, ולאו דוקא דתיים: כן, הורים צריכים לבדוק מה וכמה ילדם רואה צופה בטלויזיה, משחק במחשב, קורא. זה לא נו-רא בשמיים לדרוש שהורה יהיה מעורב בחיי ילדו הצעיר, יגן עליו ויחנך אותו. ההגנה הממוקדת על המשחקים התמימים היא בעצם די מיותרת, כיון שאין מפלגה הקוראת להחרים את בת מונטסומה ואחיה החדשניים. סיפרו לך שהנחת העבודה היא, שאנו מאפשרים סביבה אלימה מדי לילדי הדור הזה. בדקו מדגם זעיר של ילדים. ספר הוא נכס תרבותי, ידע כללי, בעל ערך להבנת היסטוריה של תקופה וכן מפתח יכולות שפה, דיון,ניתוח וירידה לעומק של דמות, בעוד "דום", עם כל הכבוד, צפוי להעלם אל תוך האופל תוך פרק זמן קצר ואכזרי. אתה יכול, כמובן, לחלוק על קביעה זו, ואף אחד לא הולך לקחת ממך את משחק המחשב החביב עליך. אבל משחקי מחשב הם אלימים בחלקם,וזה שיש עוד דברים אלימים באיזור לא פותר אותך מלהכיר בכך שהם אלימים. מה שתעשה עם ההכרה הזו זה כבר ענינך האישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "ספרים זה יותר טוב ממשחק מחשב" זאת דעתך האישית, לא אקסיומה. אני אישית מאוד אוהב ספרות (אני קראתי בחיי הרבה יותר ספרים מאשר שיחקתי במשחקי מחשב). דעתך היא גם חסרת משמעות משום שהשניים לא ברי השוואה (זה כמו להגיד ש"מכוניות זה יותר טוב מאבטיחים"). ב. איפה אמרתי שדום הוא ערכי יותר מהחטא ועונשו? דום הוא משחק אידיוטי וריקני לחלוטין. זאת הסיבה שהוא לא משאיר שום חותם על המשחק בו מלבד שיפור קורדינציה מסוים. מבוגרים הם אלו אשר אוהבים להזכיר משחק זה, ילדים זרקו אותו מזמן לבוידם. ג. "בוא נחסוך את זה- גם אם מילולית תוכל להראות לי שהם זהים אני עדיין לא אחשוב שהם זהים (ולדעתי גם אתה לא).". את מוזמנת להמשיך לדבר עם עצמך ולשכנע את עצמך באקסיומות שאת מאמינה בהן ללא עוררין וללא ספקנות מינימלית. ד. שחקי במשחק Morrowind ולאחר מכן קראי ספר של רם אורן. רק אז אמרי שוב את מה שנאמר בג' ונבדוק אז את רמת השכנוע העצמי שלך. ה. משחקי מחשב הם לא כלי חינוכי ממדרגה ראשונה והם לא אמורים להיות כאלה, בשביל זה יש לומדות. ספרים (FICTION) הם לא כלי חינוכי ממדרגה ראשונה, בשביל זה יש ספרי לימוד. ניתן להשתמש בספרים במסגרת החינוך של הילד, אך הם לא הכלי המחנך בפני עצמו. סרטים הם לא כלי חינוכי ממדרגה ראשונה, בשביל זה יש טלויזיה חינוכית. ו. כמובן שהורה צריך להיות מעורב בחינוך ילדיו. ז. דום הוא אחד המשחקים הפחות חביבים עליי. ח. אני לא צריך לקבל ממך הרצאות בנושא : "חשיבות הספר". אני לא בטוח שאת חובבת ספרים גדולה ממני. אין כל קשר (הפוך או לא הפוך) בין אהבתו של אדם למשחקי מחשב לבין אהבתו לקריאת סיפורת. ט. האופן השרירותי בו את מבינה את הדברים אותם אני כותב והתגובות הלא רלונטיות, זה כבר ענינך האישי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |