|
גלית דיסטל \ פייסבוק ______________ אני מודה שלא קל לסמוך על גברים שלכל הנשים בחייהם קוראים, מלניה, מלריה, איוונקה וטרמפולינה. יכול להיות שהוא יפתיע לטובה, יכול להיות שהוא יפתיע לרעה, אף אחד לא יכול לדעת באמת איך תראה הכהונה שלו וזה כל מה שאפשר לומר על טראמפ נכון לעכשיו. אבל לא עליו אני רוצה לדבר אלא על הדרמה (הו הדרמה!!).
אני לתומי חשבתי שיש כאן חלוקת עבודה מסודרת - הימין אמור להיות היסטרי, וואחשי, אלים, לבקש לא יפה שוקולד במטוס ולחתוך נתיבים בכביש בלי לאותת. השמאל לעומת זאת אמור להתנהל באופן שקול, ראציונלי, אדיב ותרבותי, הרי בשביל זה נתנו לו לשלוט בבתי המשפט, באקדמיה, באמנות ובתקשורת, זה היה ההסכם. אני רוצה לטעון כאן שהשמאל הפר את החוזה.
זה התחיל בבחירות כאן, כשאבגי התהלך ברחובות עיר חשוכה ומופגזת ואמר בקול של מקבת - "משהו ררררע קוררררה כאן." בלי לצאת נאחסית אני רק רוצה לציין שאלא אם הוא צפה את עתידו האישי, לא היה מקום לכל הדרמה המסוכרזת הזאת. זה המשיך בזה שרוחות רעות מנשבות כאן, אנחנו יורדים מהארץ, איפה הארץ הישנה והטובה, הכול התנפץ, הכול אבוד, תופי המלחמה וכמובן השוס הלוהט - "תהליכים מעוררי חלחלה" שהרי מה היא דרמה טובה בלי איזה קצת היטלר שיקשט אותה בקצוות.
מדהים לראות כמה השמאל זנח את כל העניין הפעוט הזה של דיון וטיעונים ועבר להפחדות מלודרמטיות שהנרטיב הפנימי שלהן יותר גרוע מההפחדות בסרט הערבי של יום שישי כשהסטודנט מאלכסנדיה חוזר לכפר והמכונית שלו נופלת לתהום. וכשהוא לא עסוק בהפחדות הוא עסוק בהטחת עלבונות כלפי כל מי שלא דומה לו - כלומר רוב העולם.
עוד יותר מדהים זה לראות כמה האחות הקטנה דומה לאחות הגדולה - "יהיו כאן קורבנות בנפש כי אנחנו מתכוונים להלחם", "איך אני אסתכל בעיניו של בני הקטן מחר בבוקר", "כולנו אנה פראנק", "זה לא חלום רע זה הגהינום והוא אמיתי", "אני מתכוון לעזוב את המדינה" - זהו רק מקבץ קצר אך פואטי של שלל התגובות להיבחרו של טראמפ .
ואני לא מתכוונת לתגובות של טוקבקיסטים אמריקאים אלא לתגובות של אנשי תקשורת, של פוליטיקאים ושל בוליווד, סליחה, הוליווד. אז לפני שהיקום יקרוס לתוך עצמו יש להשיב את הסדר על כנו - השמאל מתבקש להפסיק עם הדרמות ואני בתמורה מתחייבת לצעוק על הדייל בטיסה הבאה שייתן לי כבר שוקולד כי מה אני ערבייה.
|
|