בתשובה לצפריר כהן, 10/11/16 10:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה יהיה באמת מבחן מעניין עד כמה הכסא ישנה אותו, או אם לדייק- האם יצליח לקלף את הפרסונה שלו. מבגין חששו יותר, אבל החשש היה לא מוצדק כי הוא היה טיפוס ממלכתי בכל רמ"ח ושס"ה (וקצין פולני לא לוקח כסף). הפרסונה של טראמפ היא של Loose canon השאלה הכי חשובה מבחינתי לתקופת הנשיאות הקרובה היא כמה זמן יעבור עד שיקפוץ לו הדונלד? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התמרונים של נשיא ארה''ב שונים מנהג סמי טריילר על אסיד. האיש החזק בעולם מוקף באנשים ותהליכים מרסנים. גם אם הדונלד ידרוש להפציץ מחר בבוקר את הכורים באיראן והבניין ההוא במוסקווה אנשי הצבא המודיעין לא יאפשרו זאת. ההבדל במשאבים הכספיים מול הקמפיין של הילארי (שליש) מוכיח שהאיש והאנשים שמקיפים אותו רחוקים מלקבל החלטות תמוהות מהמותן. האמירות הם עניין אחר אבל צריך לזכור שהוולגאריות שימשה את טראמפ בקמפיין וסביר להניח שבלעדיה לא היה זוכה. לא בחשיפה ההכרחית ולא בגיוס ההזדהות מהאנשים שאליהם פנה. נאום הזכיה מבחינתי מחזק את ההשערה שמדובר באדם שמבין היטב את המשמעות הנשיאותית של דבריו ובטח שאת מעשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאום הזכיה לא הרגיע אותי. הוא היה תיאטרלי בדיוק כמו שדמות מתכנית ריאליטי היתה עושה. אולי זה אני, ובעצם הריאליטי היא היא המציאות החדשה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |