 |
אגב הבכי על רבין-
גם אני בכיתי,בכיתי על 2 אישים שלא מבני משפחתי. רבין והרב עובדיה יוסף 1.
אבל לאחר מס' שנים חשתי שהבכי הזה נכפה עלי. מאותו רגע שהוא נרצח הטלויזיה הייתה עצובה עד דכאון רצחני.מעברונים של נרות נשמה עם דגל ישראל מתייפח,מוזיקה נוגה שיום השואה לעומתה מתגמדת .נרות נשמה בכיכר,ילדים קטנים המומים.האווירה הייתה שרצחו את אבי אבות האומה בכל הזמנים.שזהו,נגמרה המדינה,תמו ימי האושר.ואני כה צעיר ורך בימים. הבכי על רבין היה בכי שרק סרטים מרגשים מצליחים להוציא ממני דמעה ויותר.אם לא הייתה טלויזיה בימים אלו אני לא בטוח שהייתי בוכה. התחושה היא - עבדו עלי כשבחרתי בו ועבדו עלי שבכיתי עליו.
1 אצל הרב יוסף לעומת זאת הבכי היה טבעי ללא מוזיקה עצובה בלי השפעה תקשורתית.מבחינתי תם לו עידן הרבנים העתיקים שיודעים לקלל 'אינעל אבוק' ולא להתעצבן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש