בתשובה לNoga, 04/05/02 19:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסטטיסטיקה מטפלת יפה גם במקרה של 30 ילדים סך הכל, כאשר התפלגות תת-הקבוצות (בנים-בנות) נוצרת מקרית מתוך מדגם אקראי. כלומר במחקר לא נבחרו מראש 11 בנות ו-19 בנים אלא נבחרו 30 ילדים מתוכם במקרה היו 11 בנות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
I AM referring to random sampling. No parametric statistical test is valid when your subgroups contain less than 20 cases each.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נבדקו הבדלים בתוך הקבוצה. כלומר - כל מה שנבדק נבדק אך ורק בקבוצה המונה 30 פרטים. הבדלים בין בנים לבנות נראו אמנם (בראש ובראשונה מתוך מספרן הנמוך של הבנות שמילאו את השאלון) אך לא נעשה בתוצאות אלה כל שימוש הואיל ואינן מהימנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויכוח עקר, אך בכל זאת: מסקנות המחקר הן השוואתיות. כל פורמט של השוואה הוא פסול כשהמדגם שלנו מונה 30 פרטים בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודעת לעובדה שהבעיה הגדולה ביותר של המחקר הספציפי היא גודלו. למרות זאת, התוצאות שהתקבלו רחוקות מלהיות מובהקות כך שניתן להניח שגם אם יוגדל המחקר באותו פלח אוכלוסייה שנבחר, לא יהיו התוצאות החדשות שונות בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי את צודקת לחלוטין; זה די חסר תועלת מבחינת מחקר. בנוסף, מן הראוי להוסיף מספר דברים: במאמר הוזקר מעמדם של הילדים. כלומר, רוב הילדים שיש להם מחשב הם ממעמד בינוני-גבוה, אבל מהתחלה מדובר באלימות ממחשבים ומן הסתם לאלו שיש מחשבים וכל המקרים שמתקשרים לילדים שפושעים עקב אלימות ספציפית במחשב, זאת אומרת, שמעמדם בעצם לא משנה במקרה זה. במילים אחרות, לילדים ממעמד בינוני-גבוה, ממילא אין תחושה מעמדית; רק כשחסר לך ילד מפתח תחושה כזאת. רוב הזמן ההורים לא מתעסקים בתוכן המשחק (לפחות לא ההורים המוכרים לי). אחי הקטן למשל משחק במשחקים אלימים במיוחד אבל יכול להיות שזה בעצם לא המקרה; הרי הוא כולרה קטן ומפונק ורוב ילדותו חטף מכות לא קטנות ממני (למדתי אמנות לחימה ולא חששתי לנסות עליו תרגילים חדשים) אז יתכן שאלימות אצלו תבוא ממקור אחר... בנוגע למקרה בארצות הברית: לכל ילד יש את הבריון שלו ובחלומותיו הפרועים הוא רוצח אותו בזדון ובעורמה. כמו בכל סרט הוליוודי שבו הילד החנון מתעלה על יריבו ה"ספורטאי" הרפה-שכל אליל הבנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. במאמר לא הוזקר דבר אלא הוזכר. 2. בכל שאר דבריך את למעשה תומכת בתוצאות שהתקבלו, אז מה הבעיה בעצם? לא נאמר בשום מקום שהמעמד משנה. הערה זו צוינה מתוך נאמנות לניסוח אקדמי מחקרי מהימן. 3. הורים רבים לא בקיאים בתכנים שמצויים להם על המחשב. 4. "לכל ילד יש את הבריון שלו ובחלומותיו הפרועים הוא רוצח אותו בזדון ובעורמה...". א. בד"כ פנטזיות כאלה לא כוללות זדון ועורמה אלא רק הרבה יותר כוח מכפי שיש לבריון. ב. כמה ילדים באמת יצאו נגד הבריון - במציאות ולא בחלום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גב' בועזסון. אני השקעתי זמן ומחשבה על המאמר שלך, כמו כן תוך כדי קריאה רשמתי נקודות וקיוויתי נואשות שתתייחסי אליהן ברצינות. 1. אם את לא מבינה בדיחות זאת בעיה שלך. 2. א. נסי לקרוא את התגובה שוב , *לא תמכתי בתוצאות המחקר*. ב.תחת הכותרת "תוצאות מפתיעות במחקר של האוניברסיטה העברית" אמצע פיסקה שלוש. "קיים הבדל בין ילדים משכבות נמוכות ובין ילדים משכבות גבוהות יותר" האם קראת את המאמר של עצמך? 3. אז בעצם את למעשה חוזרת על מה שאני אמרתי, אז מה הבעיה בעצם? 4. לפי הנאמר גם לא עשית הרבה בייביסיטר לבנים וגם לא קראת עד הסוף את התגובה שלי. כוח עורמה וזדון: הרעיון אצל ילדים זה לא רק הכוח זה יותר אהדת הרוב שהם רוצים מהבריון (אם היית מתייחסת לציון של סרטים הוליוודיים בתגובה שלי ואולי בילדותך היית רואה אחד מהם היית מבינה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''קיים הבדל בין ילדים משכבות נמוכות ובין ילדים משכבות גבוהות יותר''. זוהי אינה קביעה שלי אלא כפי שציינתי באחת ההודעות כאן של ברקוביץ' - אחד החוקרים הגדולים יותר שחקר את נושא האגרסיביות. החיים זה לא הוליווד וילדים לא באמת מגיבים כמו בסרט. אין לי תגובה רצינית יותר לצערי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גב' בועזסון כולנו יודעים שהחיים הם לא הוליווד ... (את באמת צריכה לתת הערה טיפשית כדי לנסות לגרום שהתגובה שלי תשמע טיפשית? הדחליל מכה שנית...). את פספסת את כוונתי לצערי או שפשוט לא קראת אותה, כמו שאת עושה לרוב התגובות שלי כנראה . סרט הוליוודי לרוב באמת לא מראה או מסביר משהוא, בדרך כלל זו מסה טיפשית ולא קשורה של רגשות חסרי מסר, אבל גב' בועזסון, דמיונם של ילדים נתפס בתצורה דומה לזו שבסרט להרבה יש דמיון פורה ובריון מרביץ. רק ניסיתי להסביר לך ביתר קלות כדי שתביני כי לפי מיטב הבנתי לוקח לך זמן לעבור את מסכת הרגשות שמביאה אותך לתת לי תגובה כזו. אולי נסי לנשום כמה נשימות עמוקות לפני שאת ניגשת למקלדת או תנסי יוגה; מצאתי זאת כדרך מצוינת להירגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי כל כך הרבה הודעות בפורום זה אשר עוסקות בכותבי הפורום ואופים(כביכול) במקום ברעיונות, האם לא הגיע הזמן שנפסיק לדבר אחד על השני* ונתחיל לדבר על הנושא שהועלה במאמר? * בשביל זה יש את האתר "חבר'ה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אז יהיה נורא משעמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הודעות אלה הן דווקא מה שהופך את האייל למשעמם. אם היינו רוצים לקרוא עוד הודעות ''לא משעממות'' בנוסח ''אתה איכסה פיכסה, מכשפ'לה רעה'', יש מספיק אתרים לעיסוק זה. לפני שהאייל הקורא יהפוך ל''האייל הקורא בשמות'', יש להתחיל להפעיל שיקולי עריכה, לדאוג לריסון עצמי של העורכים ולהבהיר למבקרים מהי רוח האתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא ההודעות האלה, לדעתי, עוזרות ליצור תחושה של קהילה, וזו אחת הסיבות שאנחנו כאן (אם כי לא הסיבה המרכזית). לפני שתשים לב יאורגנו מפגשים של משתתפי האייל בבתי קפה אופנתיים, ואז ההערות האישיות תהיינה הרבה יותר מבוססות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גידופים וביקורת אופי כלפי אנשים שלא מכירים לשם תחושת קהילה. רעיון מקורי. מומלץ גם להוסיף לינצ'ים של ההמון* בשיתוף הרשויות, נסיון לסתימת פיות ע"י בריונים אנונימיים**, התפרצות תגרות בארים בשל קצרים בתקשורת***, גילויי קסנופוביה כלפי מבקרים לא קבועים והרי לך קהילה חמה ותוססת המזכירה עיירת Red-Necks טיפוסית. אני מאחל לכם הצלחה תקשורתית גבוהה יותר, בבתי הקפה. * תקרית מיכאל שרון. ** בד"כ ע"י איילים מתחסדים. *** בין פירות הדר סחוטים לכותבי מאמרים. נ.ב. לכל הרגישים: הדברים נאמרים בהומור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאאסוף אבנים לסקילה טובה ?(פרי הדר סחוט שכמוני:) ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שלדעתך בטח רוח האתר זה האייל המתלמד, העניו המתנשא. פתטי. תפסיק כבר עם השם המזויף הזה ותתחיל לכתוב כמו שאתה מטיף, בלי לנפנף בהתחכמויות קנטרניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רואה איזה ת'רד מעניין יצרתי (יצרנו) פה? ככה באמת הרבה יותר טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ת'רד מעניין או רעש לבן החוטא לנושא המאמר למעלה. האמת בעיני המתבונן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי, גם בתור ילד, לא הייתה פנטזיה של רצח בריון כלשהו (ולא, לא הייתי הבריון בעצמי). האם אני חריג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כוונתך? הרי ניתן לחלק אותם לתתי קבוצות גם לפי השמות שלהם. מה יהיה אם שמותיהם נדירים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה אינה בחלוקה עצמה, אלא בנסיון להסיק מן המדגם על הבדלים בין תת-הקבוצות. למשל, אם במדגם שלך יש נתי אחד ושלושה אנדריי, לא כדאי להתחייב על-פיו שקיימים הבדלים מובהקים בין אוכלוסיית הנתים לאוכלוסיית האנדריים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |