|
||||
|
||||
כן. מבחינת הצגה חשבונאית של הבנק הוא מוחק את ה 500 משורת הנכסים במאזן, כי הנכס הזה לא קיים יותר, וה 1000 הם הכנסות שהנכס הזה יצר בדוח רווח והפסד. דמיין שההלוואה היא עבור הבנק מה שדירה היא עבור משקיע בנדל"ן, והרבית היא דמי השכירות. מבחינת חשבונאות לאומית כאשר שולמה ההלוואה יש 500 ש"ח פחות במשק. הריבית משולמת מכסף שכבר קיים. |
|
||||
|
||||
תודה, משהו עדיין לא מסתדר לי בראש עם הקונספט הזה אבל אני לא יודע לשים עליו את האצבע. אולי זה בגלל שכבר מאוחר, או בגלל שמספרים אף פעם לא היו הצד החזק שלי. |
|
||||
|
||||
כן, זה קצת מוזר. בעשור האחרון זה נהיה ממש עקום כי הבנקים המרכזיים התחילו לייצר כסף בכמויות, על ידי רכישת אג''ח ממשלתיות (בעצם הבנק המרכזי נותן הלוואה לממשלה), תחת השם המכובס ''הרחבה כמותית''. |
|
||||
|
||||
מה ההגיון במתן הלוואה לממשלה ע״י הבנק המרכזי? למה לא פשוט לתת את הכסף? |
|
||||
|
||||
פעם ממשלות יכלו באמת להדפיס כסף ולבזבז כאוות נפשן. היום הגרעון הממשלתי מוגבל על ידי חוקים. זה רק כאילו הבנק נתן הלוואה לממשלה, בעצם הוא קונה בשווקים אג"ח שהונפקו כבר, ומגדיל את המאזן שלו. אמרנו קודם שהגדלת מאזן של בנק (הגדלת צד הנכסים, בעצם, אבל מאזן חייב להתאזן) היא יצירת כסף חדש, וזה מה שקרה. הפדרל רזרב הגדיל את הנכסים שבמאזן שלו מ 870 מיליארד בשנת 2007 ל 4.4 טריליון בשנת 2014 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |