בתשובה לאח של אייל, 29/10/16 23:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפסימיות שלי אופטימית לעומת האתגר שבהקמת מושבה על מארס 2. רכב החלל קרינה קצת נאסא"י לחשוב שעל סמך מאה דגימות אוויר (נסחפתי?) ממסלול באורך 10 ק"מ (אאל"ט) ניתן להסיק מה קורה בכל מאדים ולתכנן בביטחה1 מענה הולם. הבעיות בגדול מתייחסות להשפעות קרינה, קרניים קוסמיות ורוח שמש. בלי מעטפת שתאפשר (לאקלם) לאדם להסתובב ללא חשש בריאותי במשך כל חייו אין להגנה אירעית או חלקית שום תועלת. ישגשג ההרשלה אני חושב שקנה המידה בין תחנת חלל למושבה אוטונומית גדול מאלף. הבאתי קישור אאל"ט של הערכות ותכנית מגירה שכללה דברים שציינתי (עוד לפני שקראתי את הקישור) כמו מרכז רפואי, מרכז תקשורת ועוד. אתה מסוגל לשער כמה ישקול רק ציוד כריה אטום לאבק ואמין פי 10 שיספק את חומר הגלם לבניית הדרכים והמבנים? אנחנו בכלל יודעים להנחית משהו ששוקל 500 טון אנכית ובזהירות. נאס"א תקלות שלום ההתנהלות של נאס"א בכל הנוגע לבטיחות אנשיה מעידה לא רק על המעידות אלא על היכולת האמיתית לתכנון וביצוע פרוייקט שכזה ברמת הבטיחות הנדרשת. אנשים מהחלל חוזרים כבר היום עם כל מיני השפעות בריאותיות שליליות (ראה השפעה על העיניים.) וירוסים לא יכולים להיכנס בלי נשא (שנמצא בחללית מוגנת). אדם שחוזר מהחלל יכול להביא אסון ולכן הבידוד והבדיקות בשובם. שמעתי מומחה לחייזרים שטען שהדבר הראשון שהם עושים כשהם פוגשים בנאדם הוא ריסוס ב- DDT מחשש למחלות שמערכת החיסון שלהם לא מכירה. הסיפור כמובן מופרע אבל האיש נראה סביר וגם ההסבר. 2. אנסה להסביר באנלוגיה. התעוררנו באי בודד מבלי לדעת היכן אנחנו ולמה אבל מולנו יש ספינה טרופה שרטון. אנחנו כמה עשרות אנשים עם מיטב המוחות (נשים) והיכולות (גברים ממאדים). אכלנו במבה, התאוששנו, עשינו טיול לוודא שיש באי מים ואוכל, לקחנו כלים וחומרים מהספינה חזרנו. עברו שעתיים. נוצרה קבוצה שמקדמת רעיון לבנות רפסודה ולהפליג לאי השכן והמסוכן (הר געש מתפרץ תוך כדי הדיון). מנגד נוצרה קבוצה שמתכננת לבנות כלי שיט שיאפשר להפליג למרחק גדול בהרבה ולחפש ישועה במרחבי האוקיינוס. שניים (מדענית שופעת IQ ושחיין אולימפי בספידו) חושבים שעדיף להקים קהילה במקום במקום להסתכן ומסבירים שפליטי הבאונטי סבלו מתנאי פתיחה נוראיים. אני לא מוצא הגיון ברעיון של הקבוצה הראשונה. הפלגה ברפסודה באוקיינוס גם למרחק של 2 מייל מסוכנת, הר הגעש מסוכן ובלי אוכל ומים (לבה בכל מקום מראה לעין) אין מה לחפש שם. המדענים טוענים שעצם המסע יעזור לנו לבנות ספינה או ללמוד כיצד לשרוד בסביבה געשית פעילה, אבל אין שם עצים ואין לנו דרך להעביר את הספינה הטרופה בחלקים. הרפסודה יכולה להכיל רק אותנו עם קצת ציוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר קון טיקי ולא קיבל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תצפרר :)- אמנם קראתי כנער אבל מבטיח שאני לא זוכר כלום. האנלוגיה מסבירה את הדילמה ועמדתי בנדון ברורה. עם כל הצער שבדבר, בוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהדיון ביננו הפסיק להיות מעניין, אלא אם כן תענה לאתגר שלי. הוא מופיע במודגש. הטענות שלך מתחלקות לכמה קבוצות. 1. עוד ועוד נושאים מפה ומשם שלא עלו קודם. למשל השפעות שליליות על הראיה, האם אנחנו יודעים להנחית משהו ששוקל 500 טון בזהירות וכו'. 2. קפיצה בסדר גודל - אתה מעלה אתגרים שרלוונטים למושבה גדולה (נניח 200 תושבים ומעלה), למשל - בניית דרכים, מרכז רפואי, "מה קורה בכל מאדים" וכו'. 3. פסימיות כללית 4. יישוב מאדים בא על חשבון יישוב מערכות שמש אחרות. לגבי 1-2, אני חושב שכבר עניתי בגדול, ואין טעם להמשיך בחפיר הזה. התשובה היא שעושים הרבה הכנות, ומתקדמים בצעדים קטנים. - לפני שמקימים מושבה של מיליון ומטפלים בקרינה בכל מאדים, מקימים מושבה של 1000 אנשים. - לפני שמקימים מושבה של 1000 אנשים מקימים מושבה של 10 אנשים - לפני שמקימים מושבה של 10 אנשים.. בודקים הנחתה של מטען על מאדים ובודקים מקום שמדמה מושבה קטנה ומבודדת על מאדים (למשל תחנת החלל הבינלאומית). ובודקים עוד אלף ואחת דברים אחרים. ובכל שלב יהיו הפתעות שלא ציפנו להם. הרי אם היינו יודעים הכל מראש, לא היינו צריכים את ההכנות! ויהיו כנראה גם תקלות ולמרבה הצער גם הרוגים. גם כאשר החלוצים הגיעו לארץ היו תקלות והיו הרוגים. זהו חלק מהמחיר. צרפתי מפת דרכים של נאסא לגבי כל ההכנות האלו. היעד של מפת הדרכים הוא מושבה קטנה. המושבה הקטנה תבדוק (בין היתר) איך והאם תעבוד המושבה הגדולה. לכן נאסא לא מתייחסת ללוגיסטיקה של מושבה גדולה ובצדק. החלוצים שהקימו את פתח תקווה לא שאלו את עצמם איך יקימו רכבת תחתית בגוש דן. מי שבכל זאת מעונין להבין איך מושבה גדולה יכולה לעבוד, אז אפשר למשל לקרוא את הספר: the case for mars . ולגבי 3 - פסימיות כללית - עניתי כבר. המצב של נאסא טוב יותר ממצבה לפני כיבוש הירח. יש לה גם יותר זמן וגם יותר ידע ויכולות וגם שגיאות שהיא עשתה בעבר ויכולה ללמוד מהן. לכן אני אופטימי לגבי הצעד הקטן הבא (פחות אופטימי לגבי לוח הזמנים). לגבי 4. שמע סיפור. איש אחד בא לבן גוריון ואמר: למה לבנות מוביל ארצי? בזבוז זמן! אפשר להביא קרחון ענק מאנטרטיקה, לשים אותו בנגב, והוא יהיה מקור המים שלנו. בן-גוריון אמר: זה רעיון יפה! ואיך נביא את הקרחון? אמר האיש: אני נתתי את הרעיון, זה כבר בעיה שלכם. האיש הזה הוא אתה.. אתה עושה ספין. הסיבה שאתה מעלה את הביקור במערכת שמש אחרת, היא שכיבוש החלל כלל לא מעניין אותך (וזוהי עמדה לגיטימית לגמרי). מהי הטקטיקה הבסיסית של ספין? "גדול יותר במקום אחר". הטכנולוגיה לשלוח אנשים למערכת שמש אחרת רחוקה מאיתנו מאות שנים. ובכלל, הקשיים הלוגיסטיים שהזכרת (הבאת ציוד מכני כבד, נחיתה על פלנטה אחרת וכו) קיימים גם אם זו מערכת שמש אחרת - רק כנראה יהיה יותר יקר להוביל אותם לשם, ויותר קשה לנחות (על מאדים קל יותר לנחות מאשר על פלנטה דומה לכדוה"א). זה רק מחזק את הריח של הספין. אז אני מציב בפניך אתגר. אתה טוען ש"אפשר לבנות כלי שיט שיאפשר להפליג במרחק גדול בהרבה.." אז עמוד מאחורי המילים שלך. בוא תראה איזשהי תוכנית מעשית כזו. אני חושב שזה רק הוגן, לאור זה שעשיתי מאמץ לענות על השאלות שלך. הנה הפרטים: תאר טכנולוגיה מעשית (כזו שתוכל לקרות בעשורים הקרובים) שתאפשר לנו לבקר בכוכבים אחרים ולשלוח לשם אנשים וציוד לצורך יישוב. ויש לי דרישה אחת בסיסית - כתוב כמה זמן יימשך המסע מכדור הארץ להגיע לכוכב הקרוב ביותר. אני מבטיח שהבעיות שאתה מעלה לגבי יישוב מאדים יראו כמו משחק ילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרי עניתי בעיקר מפני שעשית מאמץ ולא ניסיתי להתחמק. החלל מאוד מעניין אותי, הכיבוש פחות. לא טענתי שאפשר או שאני יודע לבנות חללית לחלל הרחוק אלא שצריך להתמקד במטרה ראויה. מאדים מסוכן ולא מתאים. לכן לא משנה אם מדובר בצעדים קטנים או גדולים. הקפדתי מספר פעמים שיובן מדברי שעמדתי מתייחסת להקמת מושבה אוטונומית ולא לסוג של תחנת חלל מקורקעת, תלותית וזמנית. יש עוד הרבה להסביר להדגים ולנמק אך בזאת סיימתי את חפירותי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |