בתשובה לרון בן-יעקב, 27/10/16 20:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטיעון התבסס על זה שמישהו (אחר) ציין את התרומה המשמעותית לש סיימון בהכנסת המוזיקה הנ''ל למיינסטרים, בעוד אני ציינתי מולו שהתרומה של סיימון לא כל כך משמעותית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אני לא מתמצא יותר מדי לומר עד כמה היתה לו השפעה להצגת המוזיקה מאפריקה למיינסטרים (כמו למשל מה שצפריר כתב). ואולי בעצם, אי ההתמצאות שלי היא מעין אינדיקציה לגודל של ההשפעה. אני דווקא זוכר להקות שהיו די מפורסמות בישראל, ובהתאם אני משער גם באירופה, של נגנים ומוזיקה מאפריקה או עם השפעות חזקות מאפריקה, עוד בשנות השיבעים. למשל אוסיביסה (מי שצייר את עטיפות התקליטים שלהם היה רוג'ר דין שהתפרסם כצייר העטיפות והחוברות לתקליטים של יס). להקה אחרת שאהבתי מאותו סגנון, כמי שאוהב את סנטנה, היתה באראבאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חושבת שהעיקר ב"גרייסלנד" היה כניסת המוזיקה האפריקנית למיינסטרים. אלא על הפתיחות למוזיקת עולם בכלל. בעיקר דיברו אז, אאז"נ, על ההתנסות המוזיקלית של סיימון, על השפעות הדדיות שלו ושל המוזיקאים האפריקנים, על השילוב המוצלח של הטקסטים המעודנים / אורבניים שלו עם הכלים והמקצבים השבטיים, וכולי. כלומר, לא המוזיקה עצמה (אף אחד לא התחיל לקנות אלבומים של איפי טומבי) אלא שילוב הכוחות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |