|
הבעיה העיקרית עם מתקפה כזו אינה עם הפעולה הצבאית (שגם היא, כמובן, לא פשוטה) אלא עם מה שיהיה שם לאחר כיבוש העיר. איך משכנעים את האוכלוסיה הסונית לא להמשיך לתמוך בדאעש ודומיו. בשנים 2007־2008 האמריקאים השקיעו המון בדיכוי יעיל של מרידות במערב עיראק וחיסלו אותן כמעט לחלוטין. אבל הצירוף של יחס משפיל של ממשלה שיעית מנצלת והבלאגן בסוריה שיצר בסיס נוח אפשר לאותם כוחות להרים ראש. איך גורמים לאוכלוסיה הפעם להרגיש מספיק נוח עם הממשלה (גם היא שיעית בעיקרה) כדי שלא יהיה בסיס לדאעש, שכזכור מתבסס לא סתם על קיצונים איסלאמיים אלא גם על נאמני שלטון סדאם חוסיין.
מפות הן דבר נחמד. ר' Template:Syrian,_Iraqi,_and_Lebanese_insurgencies_detailed_map [Wikipedia] וכן תמונה שמבוססת עליה ומתעדכנת לעתים (ולאחרונה בתחילת ספטמבר): File:Syria_and_Iraq_2014-onward_War_map.png [Wikipedia]
1. היתרון של התמונה הוא שקל יותר לראות בה היסטוריה (מאוד חלקית, כמובן). אפשר לראות, לדוגמה, שביולי עדיין לא שלט צבא עיראק על השטחים מדרום למוסול שמהם שוגרה ההתקפה הנוכחית. חלק מההכנות של החודשים האחרונים היו כיבושי שטחים בגזרה הזו (אני מניח שע״י צבא עיראק. לא בדקתי מי נלחם שם בפועל). ואת ההתקדמות הזו הם יכלו להתחיל רק לאחר שמספיק כוחות התפנו מהפעולות בפלוג'ה וברמאדי. וכן, נשאר שם כיס גדול של דאעש בצד. פרה, פרה.
יכול להיות1 שהכוחות הכורדים לבדם (כלומר: עם סיוע מספק מהאמריקאים והשאר בדרכים שונות) היו יכולים לכבוש את מוסול בעצמם כבר הרבה קודם. אבל מה היה קורה ביום שאחרי? הם היו יכולים לשלוט שם? האם הכורדים היו יכולים לשלוט על אוכלוסיה סונית (בלי לגרום לצרות רבות)? וחשוב מכך: האם זה אומר שמוסול מסופחת למחוז (מדינה?) הכורדי? הרבה מאמץ הושקע בכך שצבא עיראק יוכל להתפאר בכך שכבש את מוסול. אחרת לא יהיה בעתיד צבא עירקי למדינה, ויתגבר כוחן של המיליציות השונות.
2. הבעיה עם הריסת מתקני נפט היא שלוקח זמן רב לשקם אותם. ואז גם לכובשים לא יהיה נפט. והכובשים הם מי שאיתם צריכים להיות בקשרים טובים לאחר הכיבוש. לכן יש התמקדות בתקיפת משאיות שמייקרת את מחיר הנפט. מעבר לכך, כל הנושא של רווחי הנפט שם וא נושא מעניין. נקודת התחלה טובה: ייצור והברחת נפט במדינה האסלאמית [ויקיפדיה] (בדגש על נקודת התחלה).
1 יכול להיות: ספקולציה אישית שלי שלא נתמכת בעובדות.
|
|