בתשובה לצללית נמר שעל הקיר, 29/09/16 20:27
קשה להחליט 684421
אריק • בתשובה לצללית נמר שעל הקיר שבת, 1/10/2016, 7:48
>> מעשה צדק, הכרחי וראוי.

מבלי לקבוע מסמרות מוסריות בעניין רצח המחבלים עצמו, השאלה שלי הרבה יותר פשוטה- האם המעשה חוקי?

אם כן, לא היתה בכלל בעיה, ולא היה צריך לחון כל מיני אנשים. אם לא, וכנראה שזה המצב, השאלה היא מה יוצר את הפער בין החוק לבין אמות המידה המוסריות שלך, של אנשי השרות, של פרס ושמיר, ושל כל מי שתמך בחנינה בטרם משפט.

ושאלה שניה, הואיל וראינו את הפער בין אמות המידה המוסריות לבין החוק-
אם לא החוק קובע מותר ואסור, אז מה כן? או מצד שני- מדוע החוק אינו משקף את אמות המידה המוסריות?

ועכשיו אחזור לעניין הצדק והמוסר עצמם-
אתה שוכח שלדעת רבים החלק החמור יותר מבחינה מוסרית בפרשת קו 300 לא היה הרצח של המחבלים אלא מסורת החיפוי, עדות השקר וההולכה בכחש של בית המשפט על ידי אנשי השירות.
מסורת שהביאה לעוולות כמו בפרשת עיזאת נאפסו [ויקיפדיה], שרק סמיכות הזמנים של הערעור שלו לעליון לפרשת קו 300 הצליחה להוציא קצת צדק לאור אחרי שבועיים של עינויים אמיתיים ושנים של עינויי דין.
יוסי גינוסר קיבל חנינה מראש לא על כך שרצח מחבלים אלא על כך שחיבל בפעילותה של ועדת זורע [ויקיפדיה].
קשה להחליט 684485
כמו נמר במים • בתשובה לאריק יום א', 2/10/2016, 2:16
ארגוני ביון עוברים על החוק, עובדים על החוק, הם מעל החוק ומתחת לחוק כשצריך ולא רק בישראל‏1.
טרם נוצר חוק שיעצור ארגון ביון מלבצע משימה ולא צריך פרסומים זרים כדי להבין עד כמה נוסח החוק הוא לא הדבר המהותי בקו 300.

הטרור מעבר לרצחנות מכיל תמיד עבירה על חוק. אלה שדורשים כביכול בשם הצדק, שארגון שאמור להלחם בארגוני טרור יפעל לפי לשון החוק תרמו לארגון הר של ניירת ותו לא.
הם לא הוסיפו בדל מוסר למערכת. גם לא אתיקה או הומאניות.

אני מסכים שללא חוק או נהלים ברורים הארגונים החשאיים עלולים להפוך ליישות כמעט עצמאית כוחנית ונטולת רסן אבל במקרה קו 300 ספציפית ניתנה פקודה כשהנהלים כנראה היו ידועים לדרג המדיני.
קבע בית המשפט שהגיבורים שיקרו. באמת א גרויסע מציאה ותגלית עולמית. ברור ששיקרו.
בית המשפט היהודי לא היה מתקיים יום אחד אם ארגוני ביון לא היו משקרים. הם חייבים לשקר, להונות, לרמות ולעבור על החוק כדי להגן עלינו.
זה תפקידם. אני משער שהם נדרשים למלא פקודות לא חוקיות לא פעם ולא פעמיים.

לכן התשובה היא כן ולא.
כן חוקי אם מילאו פקודה, לא חוקי אם עברו על החוק.
קיבלו העלובים שרצו ניצחון קל בזירה משפטית בטוחה בניחוח יושרה אקדמאית את האשמה שחיפשו אבל לא את הצדק. מדובר בעוול מוסרי.
לכן נעמד מי שנעמד על הרגליים האחוריות.
להערכתי, לא מידיעה או קריאת הערכות, ראש הממשלה ושר הביטחון ידעו והסכימו ואולי אף הורו על פעולות בלתי חוקיות כגון זו שבקו 300.
ברוב המקרים ראש ממשלה לא יודה באחריות על פעולה כושלת של גוף מודיעין תחת פיקודו ולכן הזוטר יותר נדרש לשאת באחריות.

העניין המהותי בפרשה הוא הנורמות והנהלים של הארגון. נעזוב לרגע את העובדה שהרג המחבלים בוצע בפקודה.
אם בתרבות הארגונית (שמגובה בנהלים או לא) מתקיימת זרימת מידע ושקיפות מלאה עד למטה ואם הארגון מדווח ומבצע את מה שהדרג המדיני דורש ופוקד עליו זה יותר חשוב מהחוק.
אם הארגון חולה או ראשו רקוב ‏2 חוק לא יבריא אותו ואם הארגון בריא החוק לא יחליש אותו. הקוד, האתיקה, רמת האנשים ורוח המפקד הם המהותיים.

1. הארגונים שלנו קטנים ואינטימיים. אין דמיון ל CIA העצום והמבוזר שעושה ומדווח מה שכדאי, אם בכלל.
2. זעירא דיווח לפני יום כיפור בצורה כזאת שממנה הובן שהאמצעים המיוחדים פועלים וסירב להפעילם לא עבר על החוק אבל כשל לחלוטין במבחן האתי. כשל שמשמעותו אדירה בכל קנה מידה מקו 300. בית המשפט הישראלי לא ידון בעניין. אתה מוזמן לשער מדוע. * לעניות דעתי ספרו של יואל בן פורת הוא המפתח להבנת הכשל יוצא הדופן של מלחמת יום כיפור.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות