|
לא נבואה בסגנון בית ראשון. הנביאים של בית ראשון קיבלו מסרים ישירות מפי הגבורה. בספרים של בית שני דמותו של אל קרובה הרבה יותר לזו שמצטיירת לנו היום: מרוחקת ונשגבת הרבה יותר. לכן חייבים מתווכים: לא רק שנדרשים חלומות (כמו אצל יחזקאל ושות': חלומות אינם חידוש) אלא שמדברים עם שליחיו של האל, מלאכים. מלאכי האל מוזכרים כבר בתנך, אבל בתנך אין למילה הזו משמעות מיוחדת. בימי בית שני גם מלאכים שונים (מיכאל, חנוך, וכדומה) מקבלים נוכחות ומהות משל עצמם. אפשר להבין את הדגש בהגדה שמי שהוציא את בני ישראל ממצריים הוא "אני ולא מלאך" על רקע הגידול שחל במעמדם של כל אותם מלאכים.
דרך אגב, אותם אנשי חז"ל שיכתבו, כמובן, את ההיסטוריה. לא רק שהנבואה לא פסקה (אלא שהזרם שלהם הפסיק להתייחס לנבואה הזו) אלא שהם גם שיכתבו את שרשרת המסורה: „משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה״. בפועל התורה נכתבה בעיקרה על ידי כהנים1. בהמשך ענף המסורת ביהדות שתוחזק על ידי הכהנים נמחה כמעט לחלוטין.
1 כן, אני יודע שאני כותב מתוך פוזיציה.
|
|