בתשובה לרון בן-יעקב, 02/05/02 23:48
לראות מעבר 68424
אסף עמית • בתשובה לרון בן-יעקב יום ו', 3/5/2002, 16:19
לטובת שאר הקוראים אבהיר כי ההתייחסות של רון היא לא למה שכתבתי כאן בעבר אלא לקטע ששלחתי לו באופן פרטי ואשר עוסק במחלת האפילפסיה. למרות הידע המאד מוגבל שלי בתחום, אנסה להתייחס לעניין עד כמה שאוכל. הקטע עצמו הוא די ארוך אז לא אביא אותו כאן, והוא איננו נמצא באינטרנט עד כמה שידוע לי, אך מי שמתעניין מוזמן לשלוח לי אימייל ואשלח לו את הטקסט באופן פרטי.

1. הדרישה לחקור בבני-אדם מחלות אנושיות במהותן (כגון אפילפסיה אנושית) איננה בשום אופן קריאה לקחת חולים ולעשות להם את מה שעושים לחיות מעבדה. ישנן היום דרכים רבות לחקור מחלות מוח באמצעות תצפיות בחולים אנושיים, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות (כגון סורקי MRI למיניהם), ורק על כך מדובר כשמוצע להשתמש בחולים לצורך מחקר של המחלה.

למעשה חלק ממה שעושים לחיות מעבדה אין שום צורך לעשות לחולי אפילפסיה אמיתיים, שכן מדובר בפרוצדורות שמטרתן לייצר את התסמינים בחיה ולא לחקור אותם. בחולה אמיתי לא צריך לייצר את המחלה, היא כבר שם, ובניגוד לאותו אוסף תסמינים שנגרמים לחיות המעבדה באופן מלאכותי בתקווה שיהיו דומים לתסמיני מחלת האפילפסיה, מה שיש לחולי האפילפסיה הוא ורק הוא הדבר האמיתי שאותו כולם רוצים לרפא.

ישנן חיות, אגב, שחולות באפילפסיה באופן טבעי, כמו למשל כלבים, אך באותו מאמר מובאות דוגמאות לשונות שקיימת גם בין כלבים שנולדו עם אפילפסיה לבין אנשים שחולים במחלה, ובמיוחד להשפעות של תרופות נגד אפילפסיה על כלבים אלה מול השפעתן על החולים.

2. מכות החשמל מיועדות ליצירת התסמינים בחיות בריאות ולא לחקר המחלה, כך שאין שום צורך או הגיון להשתמש באמצעי זה בחולים אמיתיים. לעניין ניתוחי המוח, ישנן היום טכניקות סריקת מוח משוכללות שמאפשרות איסוף נתונים ברמת הפרדה טובה גם מבלי להכניס אלקטרודות לתוך מוחו של החולה. זה נכון שאלקטרודות שמוכנסות למוחו של עכבר בריא שקיבל מכת חשמל מביאות נתונים על פעילות המוח של העכבר ברמת פירוט גבוהה יותר ממה שמביאים סורקי MRI למיניהם מבני-אדם, ועובדה זו עלולה לפתות חוקרים לחקור את המחלה בדרך זו (כמו למשל פרופ' יואל יערי שהוזכר בראשית הדיון), אך אצל אותו עכבר פרופ' יערי לא ימצא לעולם את המחלה האמיתית. לכל היותר הוא יצליח לפתח בדרכים כאלה שיטות להקלת התסמינים. לא שהקלה על תסמינים היא דבר רע, אבל זה רע כאשר מחקר כזה מוצג כלפי חוץ כ"מחקרים בבעלי-חיים שמטרתם מציאת תרופה לאפילפסיה".

3. לזה דרושה תשובה של מומחה ואני ממש לא מומחה, אבל לפי מה שהבנתי אם כבר ידוע שהרקמות המדוברות הן פגועות, אין שום צורך לגרום להן להתקף אפילפטי כשהן בתוך המבחנה. המחקר בהן מיועד למצוא דרכים לתקן את הפגם שכבר נתגלה בהן ולא להשתמש בהן כמודל אוטונומי למחלה. המטרה של מחקר כזה היא מציאת דרכים לרפא את המחלה מהשורש ולא רק למנוע התקפים באופן נקודתי.

4. נשמע לי קצת כמו שאלה קנטרנית. העובדה שגילויים חשובים הגיעו ביד המקרה ולא באותן מתודות שהמדע משתבח בהן מזה מאות שנים, אמורה לחזק את הטענה שהמתודות הללו דורשות בדחיפות בחינה מחודשת בכלים מדעיים, אך היא כשלעצמה אינה מהווה הצעה אופרטיבית למתודה חלופית. ישנן גם במאמר ההוא הצעות למתודות חלופיות, והן אינן פחות מדעיות (למעשה הן הרבה יותר מדעיות ומתקדמות) מאשר השימוש בעכבר בריא לצורך הבנת מחלת מוח מסובכת אצל בני-אדם.

5. כאשר ממציאים תרופה ומסיימים לבדוק אותה בכל האמצעים שאינם כוללים מודלים חיים, עוברת התרופה לשלב הניסויים בבעלי-חיים. הניסויים האלה משתמשים בבעלי-חיים רבים מאד מסוגים שונים בתקווה שעל כמה מהם תוכח יעילותה. חלק גדול מהתרופות לא מצליחות להוכיח יעילות באף אחד ממודלים אלה (או גורמות לנזקים ברורים אצל חלק מהם), ומסיבות רגולטוריות למהדרין הן מושלכות לפח האשפה מבלי שיגיעו לשלב של ניסוי קליני בבני-אדם. אם בשנת 1897 היו עושים לאספירין תהליך בדיקה כזה לפי הנהלים הנוכחיים, לא היה לנו היום אספירין.

רובן המוחלט של התרופות הבודדות שעוברות את שלב הניסויים בבעלי-חיים בהצלחה, הוכיחו יעילות בבעלי-חיים מסוג מסוים אך לא בסוגים אחרים. מכאן שכשמעבירים את התרופה לניסוי קליני ראשוני, עושים זאת מתוך תקווה לגלות שהחולה האנושי דומה לאותן חיות שבהן נצפה שינוי לטובה בעקבות נטילת התרופה ולא לאותן חיות שעליהן הדבר לא השפיע. מדובר בכל מקרה בהימור די רציני, אך הוא הופך לאכזרי במיוחד כאשר מדובר במחלות אנושיות שהתרופות להן לכאורה ריפאו חיות מעבדה מסוימות אך ידוע שאותן חיות לא היו חולות במחלה האמיתית בשום רגע.

אם היית (לא עלינו) חולה אפילפסיה, והיו מזמינים אותך לניסוי קליני בתרופה שנבדקה על עשרים מינים של בעלי-חיים והניבה תוצאות שנראות חיוביות אצל חזירי-ים ואצל קופי מרמוסט שקיבלו מכות חשמל, כאשר על שאר המינים שנבדקו לא ברור מה היתה השפעתה, האם היית מתנדב לניסוי? זו הדילמה שעומדת *היום* בפני המתנדבים לניסויים קליניים, אלא שמהם מסתירים כמובן את מלוא הממצאים של הניסויים שנעשו בבעלי-חיים.

בהקשר זה, לפני שבועיים התפרסמה ב'הארץ' כתבה על ועדה שהיתה אמורה לבדוק את הדרך בה מאושרים ומתבצעים ניסויים בבני-אדם בישראל. ההסתדרות הרפואית טרפדה את הסקר בהצלחה מרשימה. מסתבר שהם לא רק נגד פיקוח על ניסויים בבעלי-חיים אלא מתנגדים לפיקוח גם על הניסויים שהם עורכים בבני-אדם.
6. לא כל מחקר שאיננו נערך בבעלי-חיים הוא בהכרח מודל תיאורטי ממוחשב. המחשב משמש היום בין השאר לסריקות של מיליארדי קומבינציות וצירופי מולקולות על מנת לחזות למשל מתי צפוי ההתקף הבא לחולה אפילפסיה. המודלים החדשניים משלבים ממצאים ביולוגיים מתרביות תאים (של בני-אדם בריאים וחולים) לבין יכולתו של מחשב משוכלל למצוא בהם תבניות שחוזרות על עצמן ולקשר אותן לתופעות פיזיולוגיות באופן שיביא אותנו להבין את אופי המחלה טוב יותר. לפעמים זה אמנם נעשה בשיטת brute force (כשמקור המחלה ממש לא ידוע), אך המחקר הוא מתודי ואת תוצאותיו ניתן לשחזר בקלות ולבחון מול תסריטים שונים ומול תרביות של אנשים שונים. הגמישות העצומה שטכנולוגיות כאלה (המלוות בעוצמות חישוב מתאימות) מקנות לחוקרים, פותחת אותם לכיווני מחקר חדשים לגמרי שלא ניתן היה להגיע אליהם כל עוד הם התעסקו במשחקי ניסוי וטעייה על עכברים. לא מדובר במודלים תיאורטיים, כפי שכתבת, אלא במודלים שדומים לדבר האמיתי הרבה יותר מחיות מעבדה שקיבלו מכות חשמל.

עכשיו למסקנות:

א. מה הביא אותך למסקנה שלצורך חקר מחלת אפילפסיה יש היום צורך להשתמש בבעלי-חיים?

ב. אכן אין היום מודעות להימור העצום שלוקח על עצמו מי שמתנדב לניסוי קליני בתרופה חדשה. את חוסר המודעות הזה מגדילים הסברים מרגיעים בנוסח "אין לך מה לדאוג, ניסינו על בעלי-חיים וזה עבד מצוין, רק תחתום כאן למטה שאתה מוותר מראש על כל תביעה עתידית", וזאת תוך עמעום העובדות לגבי חוסר הצלחת התרופה כשנוסתה בבעלי-חיים מסוגים אחרים. כמובן שאף אחד גם לא יודה בכך שמעולם לא הוכח באופן מדעי שאותם בעלי-חיים שעליהם נוסתה התרופה הם בכלל מודלים אמינים לאותה מחלה.

ג. צחוק הגורל. באותו שבוע שבו אתה מציע להגביר את הבקרה על חברות התרופות והקוסמטיקה, הושלם מהלך שמאפשר לחברות ישראליות שמבצעות ניסויים בבעלי-חיים לפי כללים וסטנדרטים מהעלובים ביותר בעולם להתחיל לעבוד במלוא המרץ גם עבור מדינות האיחוד האירופי.

ד. אני לא אמרתי ולא אומר שום דבר על "כל המצבים האפשריים". כדי לפתח מוצר בטוח וטוב לאדם צריך לעשות כל מיני ניסויים. היום נראה שיש מצב בו מחפשים פתרון לכל בעיה רק מתחת לפנס הרחוב שעומד פה כבר מהמאה ה-‏19 וכבר הכזיב אותנו לא פעם בעבר, במקום להתאמץ לייצר פנסים חדשים ולשים אותם ברחובות שהיו ונשארו אפלים במשך כל התקופה הזאת.

ה. לא נכון לדעתי לערבב בין הדיון המדעי לדיון המוסרי. הדיון המדעי חייב להניח שישנה הצדקה מוסרית לניצול בעלי-חיים במדע, והדיון המוסרי חייב להניח שיש הצדקה מדעית לניצול כזה. ביום שבו אחת ההנחות הללו תופרך באופן סופי, ירד הנושא מעל סדר היום של הפילוסופים ושל המדענים כאחד.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות